|
|
|
|
התוכן:
תיאור הבצורת בפרק יד בירמיהו בצורת במקורות נוספים בספר ירמיהו רביבים מקצה הארץ תיאור הבצורת בספר עמוס |
ירמיה פרק ידנפנה נא אפוא לגופו של פרק זה:
(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרות:
(ב) אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה:
(ג) וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם
בָּאוּ עַל גֵּבִים לא מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ ראשָׁם:
(ד) בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ ראשָׁם:
(ה) כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוב כִּי לא הָיָה דֶּשֶׁא:
(ו) וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב:
(ז) אִם עֲונֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ:
(ח) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מושִׁיעו בְּעֵת צָרָה
לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְארֵחַ נָטָה לָלוּן:
(ט) לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּור לא יוּכַל לְהושִׁיעַ
וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ:
(י) כּה אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לא חָשָׂכוּ
וה' לא רָצָם עַתָּה יִזְכּר עֲונָם וְיִפְקד חַטּאתָם:
(יא) וַיּאמֶר ה' אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטובָה:
(יב) כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם
וְכִי יַעֲלוּ עלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רצָם
כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנכִי מְכַלֶּה אותָם:
(יג) וָאמַר אֲהָהּ אֲדנָי ה' הִנֵּה הַנְּבִאִים אמְרִים לָהֶם
לא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לא יִהְיֶה לָכֶם
כִּי שְׁלום אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקום הַזֶּה:
(יד) וַיּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי
לא שְׁלַחְתִּים וְלא צִוִּיתִים וְלא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם
חֲזון שֶׁקֶר וְקֶסֶם ֶאֱלִיל וְתַרְמִית
לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם:
(טו) לָכֵן כּה אָמַר ה' עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לא שְׁלַחְתִּים
וְהֵמָּה אמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזּאת
בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה:
(טז) וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם
יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצות יְרוּשָׁלַם
מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה
הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם:
(יז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיומָם וְאַל תִּדְמֶינָה
כִּי שֶׁבֶר גָּדול נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאד:
(יח) אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב
וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב
כִּי גַם נָבִיא גַם כּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלא יָדָעוּ:
(יט) הֲמָאס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּון גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ
מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא
קַוֵּה לְשָׁלום וְאֵין טוב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה:
(כ) יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ עֲון אֲבותֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ:
(כא) אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבודֶךָ
זְכר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:
(כב) הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּויִם מַגְשִׁמִים
וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים
הֲלא אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה:
(ב) אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּהארץ אבלה, וכל מבואותיה אומללים וקודרים, וצווחת ירושלים בירת יהודה עלתה למרום מרוב סבלותיה.
קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה:
(ג) וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִםגבים אינם אלא גומות (טבעיות או מלאכותיות) בסלעים אשר בנחלים היבשים או בכל מקום אחר. והיה עם רדת הגשם תימלאנה הגומות הללו מים, אשר יעמדו זמן רב, והם טובים מאד לשתיה במשך זמן קצר (אם הגומה היא קטנה ונתונה לשטח התאדות גדול באופן יחסי) או ארוך (במקרה שהגומה מכילה מים רבים ועמוקים). וכאשר ימלאו נחלי המדבר מים בעת הגשמים היורדים על ההרים במרחק, ושטף המים הרבים יעבור במהירות כלא היה, יישארו כל הגומות הללו - הגבים - מלאות מים במשך ימים ושבועות לאחר שהתייבש כבר הנחל כליל.
בָּאוּ עַל גֵּבִים לא מָצְאוּ מַיִם
שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ ראשָׁם:
מלכים ב פרק גוכך הווה. הדבר היה בנגב, כאשר סובבו יהושפט ויורם דרך שבעת ימים אל מדבר אדום:
(טז) וַיּאמֶר כּה אָמַר ה' עָשה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים:
(יז) כִּי כה אָמַר ה' לא תִרְאוּ רוּחַ וְלא תִרְאוּ גֶשֶׁם
וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם:
וְלא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם:ניתן כאן תיאור חי ונפלא במוחשיותו של הופעת המים הזורמים מן ההרים בנחלי הנגב הצמא והתמלאות הגבים מים.
(יד) וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוצְרִים כָּתוּת לא יַחְמל- ומי זה יכול להעלות מי בור במכיתת חרש?
וְלא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתו חֶרֶשׂ
לַחְתּות אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשׂף מַיִם מִגֶּבֶא:
ירמיה פרק כהוגם פסוק בנחמיה פרק ג' אף הוא אינו יכול להתפרש כהלכה אלא בצורה זו.
(לה) וְאָבַד מָנוס מִן הָרעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצּאן:
(לו) קול צַעֲקַת הָרעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצּאן
כִּי שׁדֵד ה' אֶת מַרְעִיתָם:
(לז) וְנָדַמּוּ נְאות הַשָּׁלום מִפְּנֵי חֲרון אַף ה':
כך גם אצל נחום פרק ג
(יח) נָמוּ רעֶיךָ מֶלֶךְ אַשּׁוּר יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ
נָפשׁוּ עַמְּךָ עַל הֶהָרִים וְאֵין מְקַבֵּץ:
(ה) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקועִיםלאמור: אנשי תקוע עזרו לבנות את שער הדגים: (וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתתָיו מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו - נחמיה ג 3), אבל אדיריהם, כלומר ראשי הרועים שלהם (שהרי תקוע אף היא בגבול, המדבר ותושביה היו בעלי עדרים רבים הרועים במדבר), סרבו לעבוד אתם, עם אדוניהם, היושבים בעיר.
וְאַדִּירֵיהֶם לא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבדַת אֲדנֵיהֶם:
(ד) בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּההאיכרים בושו וחפו ראשם, הואיל ואדמתם חתה - נבקעה לבקיעים בקיעים מחוסר גשם, וכל תבואתם יבשה.
כִּי לא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ
בּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ ראשָׁם:
(ה) כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוב כִּי לא הָיָה דֶּשֶׁא:גם האיילה החנונה, השוכנת תמיד בנאות דשא, הוכרחה לנטוש את עפריה לרעב, כי אפילו במקום מרעיתה הרענן כלה הדשא.
(ו) וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַוהפראים - הם חמורי-המדבר הרגילים בצמא - אף הם לא יכלו שאת את המחסור הנורא במים ויובש כל הגבים, והם עולים אל ראשי השפיים לשאוף את הרוח הנושבת עליהם (לשאוף כתנים: אלה עופות הלילה השואפים רוח ומתנפחים), למען קרר מעט את גופם הלוהט מן החום וממחסור המים. והם מחפשים אחר עשב המדבר - הוא מרעיתם כל הימים, אך כלו עיניהם מרוב חיפושים, "כי אין עשב".
כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב:
(ז) אִם עֲונֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָבפסוקים 7-9 מתחנן ירמיהו למען עמו ומבקש להסיר את הבצורת הנוראה. הוא רואה עצמו רשאי לדבר בשם העם ולהביע חרטה על חטאיו. ונעימת תמיהה משולבת בדבריו:
כִּי רַבּוּ מְשׁוּבתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ:
(ח) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מושִׁיעו בְּעֵת צָרָה
לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְארֵחַ נָטָה לָלוּן:
(ט) לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּור לא יוּכַל לְהושִׁיעַ
וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ:
(י) כּה אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה:אחר תחנוניו אל ה' והבעת חרטת העם, שומע הוא את תשובת ה' בחמתו, המוכיח לו שאין חטאותיהם מקריות, אלא מתוך זדון תמיד; משום שאהבו לנוע על אלוהים אחרים. האשמה זו טיפוסית מאוד לירמיהו, כי באהבה הזרה הזאת ראה את הקביעות שבחטא, אשר אינו ניתן להיעקר:
כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לא חָשָׂכוּ וה' לא רָצָם
עַתָּה יִזְכּר עֲונָם וְיִפְקד חַטּאתָם:
ירמיה פרק הממש כמו בפסוקנו: "אהבו לנוע - עתה יזכור עוונם".
(לא) הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר, וְהַכּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם
וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה תַּעֲשוּ לְאַחֲרִיתָה.ּ
ירמיה פרק חועוד יותר מאלה מזכירים את פסוקנו זה הפסוקים בירמיה פרק ב:
(א) בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יוצִיאוּ אֶת עַצְמות מַלְכֵי יְהוּדָה
וְאֶת עַצְמות שָׂרָיו וְאֶת עַצְמות הַכּהֲנִים
וְאֵת עַצְמות הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמות יושְׁבֵי יְרוּשָׁלָם מִקִּבְרֵיהֶם:
(ב) וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכל צְבָא הַשָּׁמַיִם
אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם
וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לא יֵאָסְפוּ וְלא יִקָּבֵרוּ
לְדמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ:
(כה) מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרונֵךְ מִצִּמְאָהאין ספק, אפוא, ש"אהבו לנוע" והעונש ההכרחי הבא על חטא זה, ללא כל חנינה, הוא מן הסגנון הטיפוסי ביותר של דבר ה' בפי ירמיהו. אף ביטוי מיוחד הוכנס בפסוק זה - "רגליהם לא חשכו", שהוא מתאים ביותר לירמיהו ומיוחד לו, בשילוב עם התמונה של הליכה ותנועה אשר הוא מביאה לעתים כה קרובות - ציור שנלקח מתוך תנאי הטבע שאפפו את הנביא.
וַתּאמְרִי נואָשׁ לוא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ: ...
(לג) מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה
(יא) וַיּאמֶר ה' אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטובָה:ה' מודיע לו שהעונש יהא לא רק בצורֶת = "רעב". כי עוד יתווספו גם הדֶבֶר - התחלואים שיבואו עקב הבצורת והרעב, והחרב - מלחמת הכיבוש של עם זר.
(יב) כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם
וְכִי יַעֲלוּ עלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רצָם
כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנכִי מְכַלֶּה אותָם:
(יג) וָאמַר אֲהָהּ אֲדנָי ה' הִנֵּה הַנְּבִאִים אמְרִים לָהֶםואז הוא שומע כקרבו את קול ה' המתקצף באריכות על נביאי השקר, שבעוונם יסבול כל העם
לא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לא יִהְיֶה לָכֶם
כִּי שְׁלום אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקום הַזֶּה:
(יד) וַיּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִיהנביא מבכה את עמו אשר הותעה והוכה באשמת נביאיו וכוהניו.:
לא שְׁלַחְתִּים וְלא צִוִּיתִים וְלא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם
חֲזון שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם:
(טו) לָכֵן כּה אָמַר ה' עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לא שְׁלַחְתִּים
וְהֵמָּה אמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזּאת
בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה:
(טז) וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם
יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצות יְרוּשָׁלַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב
וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנתֵיהֶם
וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם:
(יז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיומָםוכהמשך ישר לרעיון זה הוא חוזר ואוזר עוז ומוצא בלבו סיבה מוצדקת לנסות שוב דבר אל אלוהיו, לבקש על נפש העם ולהביע חרטה. ובאופן הגיוני וברור חוזר הוא אל עניין הבצורת העומד כרגע על הפרק.
וְאַל תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדול נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאד:
(יח) אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב
וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב
כִּי גַם נָבִיא גַם כּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלא יָדָעוּ:
(ט) לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּור לא יוּכַל לְהושִׁיעַהנה כאן מפציר הוא בו לאמור, הלא אתה הוא האל היחידי אשר עשה את גורמי הטבע ובידך הם, ולא בידי אלילי הגויים, שאינם מורידי גשם, ואף לא בידי השמים מעשה ידיך, שלא הם נותני הרביבים אלא אתה. ואם כן, אומר הוא בשם העם, מקווים אנו לישועתך ועיני כל אליך.
וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ:
(ד) עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁאף פה עונש הבצורת עושה שמות, ונראה כאילו אין לה קץ. בפסוק זה תיאור של ארץ ההרים ושדותיה.
מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמות וָעוף
כִּי אָמְרוּ לא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ:
(י) כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץאף המקומות הדשנים ביותר אשר במדבר יבש בהם המרעה מחוסר גשם.
יָבְשׁוּ נְאות מִדְבָּר וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לא כֵן:
(ג) וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקושׁ לוא הָיָהגם כאן באה הבצורת כעונש על חטאת יהודה. אולם עצירת הגשמים במקרה זה לא השפיעה כלל על העם שיפשפש במעשיו יחזור בתשובה (כאשר מוזכר בבצורת של פרק י"ד, מתוך תפילות הנביא בשם העם).
וּמֵצַח אִשָּׁה זונָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם:
(כב) הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּויִם מַגְשִׁמִיםכאן יש הקבלה מתאימה ומחושבת; לא אלילי הגויים שולטים בגשמים, ואף לא השמים עצמם מורידים אותם - את הרביבים.
וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים
הֲלא אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה:
ירמיה פרק יפה נראה אחד מגילוייו של אלוהי האמת אשר בידו המפתח לחיי השדה והאדם. לעומת האלילים אשר אפס ותוהו המה.
(יג) לְקול תִּתּו הֲמון מַיִם בַּשָּׁמַיִם
וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ
בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוצֵא רוּחַ מֵאצְרתָיו:
ירמיה פרק נא
(טז) לְקול תִּתּו הֲמון מַיִם בַּשָּׁמַיִם
וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ
בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּצֵא רוּחַ מֵאצְרתָיו:
עמוס פרק ה
(ח) עשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהפֵךְ לַבּקֶר צַלְמָוֶת וְיום לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ
הַקּורֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמו:
עמוס פרק טגם עמוס חי בתנאי טבע דומים לאלה של ירמיהו:
(ו) הַבּונֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלותָו מַעֲלותָיו וַאֲגֻדָּתו עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ
הַקּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמו:
הַקּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץלעומתו לא היה רגיל ירמיהו לראות מחזה זה: בענתות ובמדבר אין לראותו, גם לא מהר הצופים, אף לא מירושלים - כל אותם המקומות שבהם בילה ירמיהו את רוב ימיו. לכן הוא רואה תמונה שונה מזו של עמוס: "ויעלה נשיאים מקצה הארץ" - כי בדמיונו נשארה תמיד חווית הציפייה לחשרות עננים הבאות מן האופק המערבי של ההרים, ומבשרות את הגשם "מקצה הארץ".
עמוס פרק ד- מנין נובע התיאור המעניין הזה, שלא מצאנו כדוגמתו בכל המקרא?
(ז) וְגַם אָנכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם
בְּעוד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר
וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לא אַמְטִיר
חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ:
