תשובה ל"תשובה":
המחתרת והחטיבה (= הפלמ"ח)

הודעה - מרץ 47



תקציר: שבועות מספר לפני כן פרסם האצ"ל פנייה "אל החטיבה (=הפלמ"ח)". הפנייה נכתבה על ידי מר עברון יוסף, איש צפת, שעזב את הפלמ"ח ועבר לאצ"ל. אנשי הפלמ"ח טענו כי המכתב מזויף, ומסמך זה הוא תשובה לטענתם.

מילות מפתח: אצ"ל, פלמ"ח

הפנייה אליכם נכתבה בידי איש פלמ"ח שעבר לאצ"ל
לא - לא חייל החטיבה הוא שכתב את התשובה לאיגרתו של חייל המחתרת.
אנו יודעים את התוכן. אנו מכירים את הסגנון.
וזהו אחד ההבדלים בינינו.
את ה"אגרת" כתב באמת חייל המחתרת.
הוא היה חייל בפלמ"ח. הוא עזב אותה מפני שהיא עזבה את דרכה. והתנדב לשורות המחתרת מפני שהיא נאמנה לדרכה.
והוא כתב אל חבריו.
הוא כתב מלב אל לב, ממצפון אל מצפון. ודבריו לא היו לשווא.
הם חדרו עמוק. דברים, היוצאים מן הלב, חודרים אל הלב. ועל כן נבהל מישהו. מישהו במשרד נוח ובטוח -בטוח מאוד - ישב ליד השולחן וחיבר חבור בשם חייל הפלמ"ח ובמקומו.

ומה תשובה יש בפיו לטענותיו של חייל - המחתרת - חייל הפלמ"ח לשעבר - על ה"הפוגה" שכפו על הפלמ"ח, על אבדן הדרך, על חוסר המעש, על הפטפוט המטמטם, על ההסתה הפרועה, על הכניעה ?

אין תשובה. - רק גידופים.
"רוצחים", פשיסטים", "סחטנים", "כנופיה" ועוד. ועל גידופים, כמובן, אין משיבים.

רק זאת נשאל את מחבריה האמיתיים של תשובת-השיקוצים:
התזכרו שעוד לפני שנה ישבתם יחד עם אותם "הרוצחים", "הפשיסטים", "הסחטנים" ו"אנשי הכנופיה הפושעת", עיבדתם יחד אתם תכניות מלחמה, והבטחתם להם מלחמה פרטיזנית והתקפות פתע על צבא האויב, הכרוכות בקורבנות משני הצדדים ("רציחות" - בלשונכם החדשה)?
האין זאת שהם הושיטו לכם יד מתוך אחריות לאומית ופטריוטיזם כן גם לאחר שהסגרתם בידי הבולשת הבריטית את חבריהם וידידיהם וסתם "חשודים" ?
האין זאת שדובר אז על איחוד מלא של הכוחות על בסים של מלחמה משותפת באויב משותף?

מי עזב את המערכה?
ולמה זה נפרדו הדרכים ? מי עזב את המערכה?
מי התכחש להבטחותיו ולהצהרותיו בפומבי?
הדבר ברור:
מפני שאתם הייתם לעריקים והפכתם מחנה שלם למחנה עריקים, הפכו הם, הממשיכים במלחמה נגד "השלטון הנאצו-בריטי", שהוכרזה על ידיכם אשתקד בקולי-קולות, ל"פשיסטים", "פושעים" וכו'.

זוהי צביעות. צביעות תהומית ומתועבת. ושכרה בוז כללי.

מי חייל ומי איש כנופיה?
ועוד אתם טוענים:
חייל שלנו, הנותן את נפשו למען שחרור המולדת, איננו חייל האומה, כי אם "איש כנופיה", רק מפני שהוא עזב אתכם, והממונים עליו, שגורלם-כגורלו, לא נבחרו בבחירות של מפלגות מסוכסכות. ומי בחר בפרטיזנים היוונים, הנלחמים נגד הצבא הבריטי ונגד הממשלה היוונית הנוכחית ? הכנופיה הם?
ומי בחר בפרטיזנים של טיטו? ומי בחר בדה-גול בימי ווישי?
מי בחר בגאריבלדי ואלף מתנדביו?
ומי בחר, כדברי זריצקי מ"פועלי ציון" בלונדון - באלה שעשו את מהפכת אוקטובר? הכנופיות היו כל אלה בשנות מלחמתם הפרטיזנית?

דברו דיבורים!

זכרו כי אנו בעיצומה של מלחמת שחרור!
אכן כל עיוורונכם ואסונכם, מנהיגים מפורדים ומסוכסכים, הוא בכך, שאין אתם עדיין מבינים, או הנכם חרדים להבין, כי עמנו עומד באש מלחמת השחרור, במערכה גורלית, במהפכה ממש. ועל כן הנכם קוראים למרות פורמלית, במקום לקרוא, גם אותנו, למלחמה ממשית. על כן הנכם קוראים למשמעת של שב ואל תעשה, במקום לקרוא, גם אותנו, למשמעות של חזית מאוחדת.

ואיש הפלמ"ח, האלמוני, שאליו פנה חברו-חברנו, הוא קרבן עיוורונכם, קרבן נסיגתכם, קרבן כניעתכם.
הוא חייל. אך חייל שנשקו הושבת נגד רצונו. חייל שמנהיגיו הפכוהו לעריק.
והוא בא אלינו. הוא לא היה הראשון. הוא לא יהיה האחרון.
גידופים, בהם השתמש היטלר על חשבון הפרטיזנים באירופה, לא יועילו; שיקוצים, בהם השתמש יורשו של ברקר, לא יעזרו.

כי אחת הברירה:
או שתחדשו את המלחמה, שאין מנוס ממנה, ואז ילחמו כל הכוחות תחת מרות אחת. או שתוסיפו לכפות על המחנה את העריקות הקיבוצית, ואז הם יבואו אלינו.
רבים. רבים מאוד.
ויתלכדו וילחמו.
וינצחו.