קובץ 18


התוכן:

[הבעש"ט מחייה ילד]
[חולה אהבת ה']
[השוחט שרימה]
[אכתוב קצת מפטירתו]
[גלגול בכלב ובדג]
[הצלתו של בנו של הרב מיכל מזלאטושוב]
[כח סגולת התורה]

[הבעש"ט מחייה ילד]

בקהילה קדושה מזיבוז היה איש אחד חשוך בנים, והיה מזכיר תמיד לפני הבעש"ט, והבטיח לו שבוודאי יהיו לו בנים. וכאשר בא בימים, הטריח כמה פעמים את הבעש"ט, ובעז"ה אשתו ילדה לו בן זכר לעת זקנותה.

לא ארכו הימים ומת בתוך ימי הלידה, ומיד בא להבעש"ט ברעש ורוגז, למה תשלה אותי ליתן לי דבר כוזב שיופסק ממני מיד, והלא יותר טוב היה לי שלא היה לי בנים כל עיקר.

והשיב הבעש"ט, הלא אמרתי שיהיה לך בנים, בוודאי יחיה הילד. והמתין עד בוש, ולא קם ולא זע הילד. גם רוח חיים אין בו, ולא היה לו פנים לדבר עוד עם הבעש"ט, אחרי שהוא מבטיח לו בהבטחה נאמנה. ובא להרב ודיבר עמו מצד אחר, ושאל ממנו אם יכין את עצמו על הברית, ואת מי יכבד. וצווה לו שיכין לו את עצמו כנהוג, וסנדק צווה לו לכבד אדם ידוע, וכן חיתוך, ולעצמו מציצה. וכן עשו.
הביאו את הילד לבית הכנסת ומל אותו ולא יצא דם כחותך בשר המת. והתחיל הרב לומר ברכות שאחר המילה, וכשאמר תיבות "קיים את הילד הזה לאביו ולאמו", שהה הרבה, עד שחזר נפש הילד אל קרבו, וניתז דם מהמילה עד שמי קורה.

ובעז"ה חי הילד לגמרי.

[חולה אהבת ה']

פעם אחת בא דוקטור גדול ומפורסם לדוכסה שבהעיר. ותתפאר הדוכסה בשבח הבעש"ט, כי אדם גדול הוא וגם בקי ברפואות. אמר הדוקטור שלחי אחריו שיבוא לכאן. ותאמר אין זה כבודו, כי אם לשלוח אחריו עגלה גדולה כדרך השרים, כי אדם גדול הוא.

ותשלח אחריו ויבוא לפניהם. וישאל הדוקטור מהרב אם אמת שהוא בקי ברפואות.
והשיב לו: אמת הדבר.
ויאמר: באיזה מקום ומאיזה מומחה למד?
ויאמר: הש"י למדני.
ויהי לצחוק בעיני הדוקטור.
וישאל אותו עוד: אם הוא מבין על הדופק?
ויאמר הרב: הנה אני יש לי איזה חסרון, תבין על הדופק שלי, ואני אראה ואבחין הדופק שלך. ולקח הדוקטור את הדופק של הרב, הבין שיש איזה חסרון, אבל אינו יודע מה היא, כי באמת היה חולה חולת אהבה לש"י, מה שזה למעלה מהבנתו.

אחרי זה תפס הרב את הדוקטור בדופק שלו, והחזיר הרב פניו להדוכסה ושאל ממנה: הנגנבו לך חפצים אלו ואלו? ותאמר הן, זה כמה שנים שנגנבו ואיני יודעת איה הם.
ויאמר הרב: שלחו לאכסניה שלו, ותפתחו תיבתו, תמצאו את כל החפצים בשלמות.
ושלחו תכף ומצאה כדבריו הקדושים, ונסע הדוקטור משם בחרפה ובוז.

[השוחט שרימה]

פעם אחת בנסיעת הבעש"ט נתאכסן אצל הרב דקהילה כדי שיהיה שם שבת. אמר הרב לאשתו תדעי האיך לכבדו, כי איש גדול ומפורסם הוא.
ואמרה אשתו הלא קנינו בעז"ה בשר נבחר כל נתח טוב לכבוד האורח. ויהי כשהלכה לראות הבשר, לא מצאה כלום, וממש נשבר לבה בקרבה. והלכה לשכנתה אולי תוכל לשאול ממנה, וגם שכנתה לא מצאה כלום מאשר הכינה. והלכה גם לשניה ולא מצאו כלום.
ותתייעץ עם בעלה מה לעשות. והנה ראה השוחט דמתא עובר לפני החלון, ותספר לו צרת לבה מכל אשר עבר עליה.
ויאמר: הלא זה שתים או שלוש שעות ששחטתי בן בקר רך וטוב.
ויען הבעש"ט ויאמר: אני אוהב מאוד לאכול הראש, אם אפשר שיביא לכאן בשלמות וינקר אותו כאן.
ויאמר השוחט טוב הדבר ויקם וילך בזריזות ויביא את הראש לבית הרב. התחיל הבעש"ט לדבר עם השוחט, העולם אומרים שיש איזה הבחנה וחילוק בשיניים, תבחין נא לספור כמה שיניים ישנן. ופתח פי הבהמה, ונתן ידו לתוכו לספור את השיניים, ומיד דחקה את ידו שלא היה יכול להוציא את ידו משם. והבהמה דוחקת את ידו מאוד, עד אשר לא יכול לסבול ויזעק מאוד.
ויאמר הבעש"ט: מה לך כי נזעקת והלא אין בה רוח חיים? וזעק הבעש"ט עליו: רשע, תן תודה והתוודה על חטאיך. שמעולם לא בדק שום ריאה: את אשר ירצה יכשיר, ואת אשר ירצה יטריף, ונתן לו תשובה על זה.
ואח"כ הלכו לבית הכנסת העביר הבעש"ט את ידיו מלפני הרב וראה כמה מחבלים ורוחות יושבים על בית הכנסת, ונתפלא מאוד על זה.
והשיב הבעש"ט שהש"ץ קודם תפילתו רואה קרי בכל פעם. והעבירו אותו.

[אכתוב קצת מפטירתו]

שהיה הסתלקותו ביום א' דשבועות. ובפסח שקודם זה היה הרב מ' פנחס מקארץ אצל הבעש"ט ונחלש מעט. ומפני זה בערב יו"ט האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקווה או לא, והסכימה דעתו שלא לילך. וביום ז' של פסח בתפלה ראה איך שנגזר על הבעש"ט שיסתלק בקרוב, מפני התעצמותו מאוד נגד כת הש"ץ כמבואר לעיל במעשה יוה"כ שרצו לשרוף ש"ס בבלי.
והתחיל הרב מוה"פ להתעצם בתפילה ולא הועיל. ונתעצב מאוד על שלא הלך למקווה, כי אילו ראה דבר זה במקווה, לדעתו היה מועיל לזה.
ואחר התפילה שאל הבעש"ט אותו אם הלך אתמול למקווה, ויאמר לא.
ויאמר הבעש"ט כבר נעשה מעשה ואין אחר מעשה כלום.
ואחר הפסח היה לו חולי השלשול, ועם כל זה היה מתחזק מעט להתפלל לפני התיבה. ואותם התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום, ושלח אותם למקומות אחרים והרב מור"פ הנזכר לא נסע לביתו.

בליל שבועות נאספו אנשי סגולתו להיות נעורים כל הלילה לתקון האר"י ז"ל, ואמר לפניהם דברי תורה על עניין הסדר ועניין מתן תורה. בבוקר שלח לאנשי סגולתו שיתאספו כולם, וצווה לר' ליב קעסלער, ועוד אחד ששכחתי שמו, שיתעסקו בקבורתו. ולימד אותם על גופו על כל אבר הראה להם סימנים איך נפשו נשאלת ונפטרת מאבר זה, ואח"כ מאבר אחר, כדי שיבינו על החולים כי הם היו מאנשי חברא קדישא.
וצווה שיכניסו מנין להתפלל עמו, וצווה שיתנו לו הסידור, ואמר אשתעי עוד מעט עם השם יתברך.
ולאחר התפילה הלך ר' נחמן מהאראדנקי לבית המדרש להתפלל עבורו. ואמר הבעש"ט לחינם הוא מרעיש, אם היה יכול ליכנס בפתח זה שהייתי רגיל ליכנס, היה פועל בתפילתו.

ובעת הזאת נכנס אצלו נשמת מת אחד לתקן אותו, וגער בו ואמר: שמונים שנה אתה נע ונד ולא שמעת עד היום שאני בעולם, צא רשע. ותיכף אמר להמשרת: רוץ מהר בצווחה גדולה שיפנו מן הדרך, כי הרגזתי אותו, פן יזיק לאיזה אדם. וכן היה, שהזיק בתולה אחת בתו של השמש.

וחזר המשרת ושמע שהבעש"ט אמר: אני מוחל לך אותם שתי שעות, ולא תענה אותי.
אמר לו המשרת: עם מי רום מעלתו מדבר?
אמר: אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, כדאמרי אינשי מגרשו למקום שגדלים הפלפלין השחורים, ועכשיו שנתנו לו רשות עלי, נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה עליו.

ואח"כ באו כל אנשי העיר לקבל פניו ביו"ט. ואמר לפניהם דברי תורה. ואח"כ בעת הסעודה צווה להמשרת שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה. אמר: אין שלטון ביום המות, אפילו הגבאי אינו מציית לי.
ואח"כ אמר: עד כאן גמלתי עמכם חסד, ועכשיו גמלו עמי חסד. ואח"כ הלך לבית הכבוד. ורצה המשרת לילך אחריו, שאל אותו מה יום מיומים שאתה רוצה לילך אחרי, מה ראית בי? ולא הלך אחריו.
גם אמר להם הסימן: שכאשר יפטר, יעמדו השני זייגערס (שעונים).
ובבואו רחץ ידיו, והזייגער הגדול עמד. וסבבו אנשיו אותו שלא יראה עמידת הזייגר.
אמר להם: ידעתי שעמד הזייגר, ואין אני דואג לעצמי, כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה, תיכף אכנס בפתח אחר.
וישב על מיטתו, וצווה שיעמדו סביב מיטתו, ואמר להם דברי תורה על עמוד שעולין מגן עדן תחתון לג"ע עליון, וכן בכל עולם ועולם היאך הוא בעש"ן, ובביאור על סדר עבודה. וצווה להם לומר ויהי נועם. ושכב וישב כמה פעמים, וכיוון בכוונות עד שלא שמעו חיתוך אותיות. וציווה לכסות אותו בסדין, והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בשמונה עשרה.
ואח"כ נח מעט, וראו שעמד הזייגר הקטן.
והמתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו, וראו שנפטר.
כל זה שמעתי מר' יעקב מק"ק מעזיבוז שנפטר באה"ק. והרב אמר שר' ליב קעסלר ראה יציאת נשמתו כמו שלהבת מראה תכלת.

פעם אחת בא ר' ליב הנ"ל להבעש"ט כמה שבועות קודם פטירתו, ואמר לו שבוודאי ימות. ואמר ר' ליב הנ"ל ראש ועיניים תחת עינים וכו'. ולא רצה הבעש"ט, ואמר יחזירו לי מה שנטלו ממני זה ערך שנה, ולא רצה לחיות כי למה לו חיים כאלה.

שמעתי שאמר הבעש"ט באיזה יום יפטר לעולמו. ובאותו יום היה בנו מ' צבי ישן. ואמרו להבעש"ט למה אינו מצוה לבנו? ואמר ומה אעשה שהוא ישן. וזה שישן, היה מפני שלא האמין שימות אביו.
העירו אותו ואמרו לו: אביך אמר שבוודאי ימות היום. ובא אל אביו והתחיל לבכות. ואמר לו אביו ידעתי שנתתי לך נשמה קדושה, וכשהייתי רוצה היה בכוחי להביא נשמת אדם הראשון בסוד העיבור, והיית יודע כל מה שצריכין לידע. אבל יש לך נשמה קדושה, ואינך צריך לכל זה. וביקש ממנו: אף על פי כן, אמור לי איזה דבר. והתחיל לומר לו.
ואמר: איני מבין מה שאתה אומר.
ואמר: תקיף לי עלמא, ואיני יכול לדבר עמך. ולמד עמו שֵׁם אחד, ואמר תכוון שם זה ותראה אותו ואלמוד עמך.
אמר לו: שמא אשכח את השם הנ"ל?
ואמר לו סגולה שיזכור את השם, אבל שכחתי מה אמר לו.

[גלגול בכלב ובדג]

אחד מתלמידי הרב, הקדוש מ' יחיאל מיכל מזלאטשוב, נסע פעם אחת לרבו הנ"ל. ובביאתו אליו אמר הרב: תיכף ומיד תסע לביתך. ועשה כדבריו, והיה ממש כמבולבל ואינו יודע על מה ולמה צוה לו הרב לחזור לביתו, כי היו לו געגועים רבים להיות שבת אצל הרב.

והנה בדרך נסיעתו נתלווה אליו כלב קטן אחד יפה ומהודר, ונשא חן בעיניו ויקחהו על העגלה שלו, והיה משתעשע מאוד עמו כל הדרך. ויהי בבואם למעבורת המים, דלג הכלב אל הנהר והתחיל לשוט בנהר, ולא יכול לשוט טוב והתחיל לטבוע בנהר, ועשה תנועות רבות וטרח הרבה עד שנטבע. והיה לאיש ההוא צער גדול מאוד מטביעת הכלב אשר נשא חן בעיניו.

ובין כך כאשר נתעכב העלו הציידים דג גדול במכמרתם. הוא היה קרוב לביתו, והיה עש"ק, לכן קנה הדג מן הציידים. וכשבא לביתו תיקן את הדג בכל מיני תקונים לכבוד שבת. וכשבא מבית הטבילה טעם הדג, כמארז"ל 'טועמיה חיים זכו' - ותיכף נהפך לאיש אחר, והיו פניו מאירות, וכל השבת היו תפילותיו כמו אדם גדול וקדוש. ובכל סעודה וסעודה אמר רזין וסתרין דאורייתא שלא שמעתן אוזן מעולם, ויפלא בעיני כל העם וגם בעיניו יפלא.
וכאשר גמר תפלת ערבית וסדר הבדלה - אז שב כבראשונה, ויתמה מאוד.

ולמחרתו נסע עוד הפעם להרב, וקראו בר בי רב דחד יומא. וישאלהו לדעת מה זה ועל מה זה, וישיבהו לאמר, כי אביו ז"ל היה לו איזה עון אשר חטא, ונתגלגל בכלב. ולכן מפני שלב יודע מרת נפשו, אהבו מאוד, ועל כן נצטער הרבה מטביעתו. ונתעלה וזכה להתגלגל בדג שהעלו הציידים, ובזה שתיקנו אותו לכבוד שבת נתנו לו רשות שיתעבר בו, ולכן היו לו כל השבת דברים נפלאים. ואחר סדר הבדלה עלה למקומו הראוי לו, כאשר הוא על עמדו כבראשונה.

[הצלתו של בנו של הרב מיכל מזלאטושוב]

פעם אחת אצל הרב הקדוש מ' מיכל מזלאטשוב היה בנו הקטן חולה עד מאוד, ומיד הגיע ידיעה להרב הנ"ל איך שבאיזו מדינה רוצים לשרוף ספריו הקדושים של הרב מ' יעקב יוסף מפולנאה. ונסע הרב מביתו, וציוה לבני ביתו שבאם ח"ו ימות בנו, אזי ימתינו עם קבורתו לביאתו לביתו. ואחר נסעיתו נתעלף, שקורין בל"א הינער פלעט. וסבורים היו שמת הילד. אחר שלושה ימים נפלה זיעה עליו, וחזרה נשמתו לגופו, וכשהבריא מעט סיפר להם כל המאורע:

תיכף כשיצאה נשמתו, לקחה מלאך אחד, והוליכו להיכל אחד, ולא היה רשות למלאך ליכנס להיכל, רק הוא בעצמו נכנס להיכל. ועמד אצל הפתח, וראה שבית דין הגדול יושב. ומיד ראה שני שליחים נושאים ספר שבו רשום כל העוונות, וכמשא כבד יכבד עליהם. ותיכף בא מלאך אחד עם ספר הזכיות, ולא היו שווים אלו נגד אלו. עד שהביאו ספר שלישי, והוא ספר היסורין שקיבל, כמאמר רז"ל עד היכן תכלית יסורים וכו', נפלו הרבה מהעונות.
ועל כל זה, עבור הנשארים היו רוצים לדונו למיתה, והיו רוצים לכתוב פתקא. ומיד בא אביו הרב מוהר"מ הנ"ל ברעש גדול ובזעקה גדולה על זה שרוצים לשרוף הספרים הנ"ל, הלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודו עשה ח"ו כי אם לכבוד ה' ולתורתו ית'. וכשראה את בנו עומד אצל הפתח, אמר לו: בני, מה אתה עושה כאן?
והשיב לו אני עומד פה זמן רב, ואיני יודע על מה ולמה, בקשתי שתמליץ טוב עבורי.
ואמר: אם לא אשכח אדבר טוב עבורך.
וצעק עוד על דבר הספרים כבראשונה. והשיב הב"ד שאין דבר זה שייך לב"ד שלנו, כי אם גבוה מעל גבוה וכו'. והלך לו הרב הנ"ל, ולא זכר את בנו. ובתוך כך עלה להיכל הנ"ל הרב הקדוש מ' יעקב יוסף בעל המחבר, וצעק וזעק גם כן בבכיה ובקובלנא רבה על זה שרוצים לשרוף ספריו הקדושים. וראה הרב הנ"ל אותו כשעומד אצל הפתח, ושאל אותו: יוסף, מה אתה עושה כאן? והשיב כנ"ל, וביקש שימליץ עבורו. והשיבו כנ"ל, אם לא אשכח אדבר עליך טוב. והשיבו להרב הנ"ל כנ"ל.
ובין כך הלך לו גם כן, והוא עומד בפחי נפש, כי אין עוזר ואין תומך לו.
ומיד נשמע קול רעש גדול, אשר ממש רעשו כל העולמות, והכריזו: פנו מקום, כי הבעש"ט בעצמו בא אל ההיכל. וראה אותו שהוא עומד אצל הפתח, שאל אותו: יוסף מה עסקך כאן? והשיב לו כנ"ל, וגם בקשתי את אדוני אבי, והרב דק"ק פולנאה שימליצו טוב בעדי, ושכחו אותי. בכן מבקש אני מעלת כבוד קדושתו שימליץ טוב עבורי.

וביקש מהב"ד שיפטרו את הנער לשלום, וציוה לו שילך לביתו, ורצה להתעכב שם ולראות מה שיעשה הבעש"ט שם. ומיד באו שני אנשים ולקחו אותו, והלכו עמו, וצוו עליו לעשת איזה דבר, אם כי היה ממאן עשות רצונם מוכרח היה לעשות כי הם אילצוהו לכך, ואחרי עשותו כדבריהם מיד התחיל להזיע.

[כח סגולת התורה]

מעשה שבא איש אחד דרשן לקהילת קודש טשודנאב ונתאכסן אצל פרנס החודש, ודרש כמה ימים. ואח"כ נזדמן שהוזק, ונשאר שוכב בלא לשון ובלא כוח בידים ורגלים. וכאב לב הפרנס עליו.
והבעש"ט היה בעת ההיא בקהילת קודש פולנאי, ושלח להבעש"ט שיבוא לקהילת קודש טשודנאב, ובא ואמר כי נגזר עליו שימות, אבל אני מראה לכם כח סגולת התורה.

וצווה להביא מים מתוקים, ולקח אפר כירה ושם במים, וקרא עליו פרשת מצורע, וישב החולה והתחיל לדבר. ודיבר עמו הבעש"ט ככל הצורך, ושוב שכב ונפטר לעולמו.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.