בדין עדות רופא

הרב רקובר

ספר אסיא א', 1979



השאלה:
המותר לרופא להעיד על חולה, שלא בהסכמתו?

תשובה:
יסוד השאלה מבוסס על שתי עובדות:
א. הרופא קבל על עצמו כלפי החולה, לא לגלות פרטים על מחלתו;
ב. בקבלו תעודת רופא, הוא נשבע לא גלות ולא למסור לאחרים - בלי הסכמת החולה - כל פרטים העלולים לגרום נזק לחולה.

ביחס לעובדה הראשונה - על פי המבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ"ח), ובנושאי-הכלים, "נמצאנו למדים, כי הקבלה אינה מונעת את הרופא לגלות ולהעיד מה שידוע לו על החולה. אולם לרווחא דמילתא, בכדי שלא יצא שהרופא אינו מקיים הבטחתו, וכאילו מועל באימון שהחולה נתן בו, צריך הרופא לקבל רשותו והסכמתו של החולה".

ביחס לעובדה השניה - לדעת המחבר, משמעות השבועה כוללת גם שלא יגלה הדברים בצורת עדות ולא רק בזמן שאיננו עד.

והנה, אם נשבע במפורש שלא יעיד דבר שהוא יודע - הרי זה שבועת שוא, מפני שהוא מצווה להעיד (רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ה' הלכה ט"ו). אולם אם נשבע בכולל, שלא לגלות לשום אדם, השבועה כוללת גם מתן עדות, וחלה השבועה בכולל גם על דבר מצוה.

מסקנה:
"ולשאלתנו בענין עדות רופא, כיון שהשבועה היא בכולל, חלה השבועה עליו, ואסור לו להעיד בלי רשותו של החולה, ואם עבר והעיד - העדות פסולה".