|
אם הורות 'טבעית' המתקיימת ב'תנאים סבירים' היא ממושגי היסוד של התרבות האנושית, הרי שלהורות 'חלקית', המפוצלת, שתוארה לעיל, המעונינת להכות שורש ולהתבסס, יש נטייה ל'רגנרציה' (regeneration) להשלים את עצמה להורות כמעט מלאה, כמו 'טבעית'. ההורות החלקית עשויה להתחיל ממרכיב בודד של ההורות ה'טבעית' המלאה: רכיב נפשי (= פסיכולוגי), רכיב משפטי, רכיב חברתי (הכרת הסביבה בפלוני כאביו של אלמוני) או רכיב ביו-פיסי חלקי (כמו, למשל, היולדת תינוק מביצית זרה) התלוי בטכנולוגיה תוך-גופית (vivo iin). כאמור, כאשר ההורות החלקית מעונינת להתקיים, היא מצמיחה ומשלימה את רובם של שאר הרכיבים, המהווים בהורות 'טבעית' ו'סבירה' מיקשה אחת שאינה מעוררת מחשבה או שאלה מיוחדת. רגנרציה, השלמה או לידה מחדש (--re generation) זו, הנה הצמחה של חלקים מופשטים,36 או בלשון תחום השיווק: 'הדמייתיים', פנטומביליים (מלשון פנטום, כאב באבר שאינו נמצא). מנקודת המבט של הלכתחילה, הם נוצרו כהשלמה, כתוספות לגרעין שהוא רכיב חלקי, והנם מעין מבנה-על של הפשטה והתפשטות הגרעין, ובלעדי אותו הרכיב החלקי לא היו נוצרים ומתהווים. להורות כזו, שהיא מבנה על שצומח מן הגרעין, שהינו רכיב פיצולי של הורות, מוקדש פרק זה. הקשרים ההדדיים בין הרכיבים השונים אינם רק בדרך ההצמחה של 'האישיות ההורית' ה'רגנרטיבית', אלא יש ביניהם השפעה הדדית תיאורטית. תהליך נתינת אישור חברתי להורות מופשטת התחזק עקב השפעת הפסיכולוגיה, אשר התפתחותה כמדע גרמה לתמורות בתפיסת מושג ההורות המשפטי. יסודות קדומים לתהליך הפשטת ההורות המודרני קיימים במשפט הקדם-מודרני. 'מערכת היחסים המשפטיים שבין הורים לילדים משקפת מתח מתמיד בין הקרבה הטבעית לבין שיקולים חברתיים'37. בתנ"ך מסופר על שרה אשת אברהם שבקשה להבנות מהגר שפחתה על ידי שאברהם ישא אותה לאשה38. מנהג זה, המבליע למעשה אמהות מופשטת, משתקף במעשיהן של נשות יעקב אשר נתנו לו את שפחותיהן, והילודים נחשבו לבניהן. רחל נתנה ליעקב את בלהה 'ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה',39 כך עשתה גם לאה עם שפחתה זילפה40. הילד הנולד נחשב לבנה של אשת האב, ולדוגמא: לאה היא אשר נתנה לבני זילפה את שמם.41 במצוות הייבום נרמזת, על אף הקרבה הגנטית, הפשטת הורות. האלמנה מתחתנת עם אחיו של בעלה שנפטר, ובכך הם מקימים לו זרע42. במשפט העברי, ובמשפט הישראלי ההולך בעקבותיו, קונה הילד את מעמדו אצל הוריו מכוח ההולדה הטבעית גרידא. עם זאת במשפט העברי, למשל, הקביעה המשפטית ההלכתית: 'רוב בעילות אחרי הבעל', הקובעת חזקה לייחוס הילד לבעל האם,43 ממלאת גם מטרה חברתית מופשטת בקביעת מעמד הילד. הזיקה הטבעית הביולוגית של הילד מתנתקת כמעט לגמרי בענייני גיור. במקרה של נשואי תערובת מתייחס הילד אחר אמו, ובמקרה של ילד שהתגייר, זיקתו למשפחתו הלא-יהודית מופקעת עם הגיור. בית המשפט החילוני המודרני מבטל, מצמצם או מעלים את הקשר ההורי הביולוגי של הילד, ומעמיד את יחוסו על בסיס עקרון חברתי מופשט. אנו רואים זאת במסגרת האימוץ, ובאבהות הנוצרת על-ידי הזרעה מלאכותית זרה שם נקבעת האבהות מכוח משפטי-חברתי44. כמובן, קיים הבדל בין שתי השיטות המשפטיות. ההבדל ביניהן הוא במשמעות השונה הניתנת להתרת הזיקה הטבעית הביולוגית. המשמעות שנותנת שיטת המשפט העברי היא המשמעות הדתית הטרנסצנדנטית. המשמעות שנותנת הפסיקה החילונית המודרנית היא בעיקר המשמעות של אושר היחיד (individuum) כחלק מהחברה. הבדלי משמעויות אלו הם שיגזרו את רוב ההבדלים בהחלטות המשפטיות המעשיות בסוגיית אם פונדקאית ותחליפית ובסוגיות 'חדשניות' אחרות. 1. הפשטת ההורות ואימוץ ואכן, שיפמן כותב כי 'באימוץ ניתן על ידי החברה "סיוע פוזיטיבי" לרצונם של בני הזוג להיות הורים'46 אולם, במחקרים שנעשו לאחרונה על ידי החוקרים יבלונקה ואביטל נטען שקימת אצל יונקים 'ההנהגות נלמדת תורשתית', והאימוץ, לכן, אינו רק כלי חברתי להנאה הדדית בין המאמץ למאומץ, אלא מהווה כלי רב עוצמה להשפעה והעברת מידע התנהגותי שיתפשט בדור שיקים המאומץ47. ההורות הפסיכולוגית, הקשורה באימוץ, נמצאת בדברי המדרש: |
'משל ליתומה שהייתה מתגדלת אצל אפוטרופוס,
והיה אדם טוב ונאמן. גדלה ושמרה כראוי. ביקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה. אמר לה: מה שמך? אמרה פלונית. אמר לה: ומה שם אביך? התחילה שותקת. אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת? אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד'48. |
|
במשפט המודרני מופיע המושג 'הורות פסיכולוגית', לעיתים קרובות, כאנטי-תיזה ל'הורות ביולוגית'. אמנם, מעיר שיפמן: |
'חוק אימוץ ילדים אינו מכשיר לחלוקה מחדש של אוכלוסיית הילדים במדינה'49
|
|
אך בהערה זו, מכלל לאו אתה שומע הן. האימוץ החוקי של ילד זר הוא הליך משפטי שפותח בחברה המודרנית ומאפיין אותה. זו מבקשת לבצע רציונליזציה והפשטה של מוסד המשפחה, כמו גם של מוסדות מסורתיים אחרים. זו אותה חברה מודרנית שהעלתה לשיאים חדשים את כוחה של המדינה, אשר לה אינטרס עליון בהון אנושי צעיר50.
2. הפשטת ההורות וחומר גנטי זר הלגיטימציה המשפטית והחברתית להזרעה זרה מתבססת על הטענה, שאקרא לה 'טענת בטן', שעדיף להביא ילד המתייחס ביולוגית לפחות לאחד מבני הזוג. והנה, אומרים משפטנים, ש'טענת הבטן' 'לוקה בסתירה פנימית עמוקה'53. היא מבליטה בתוקף את הזיקה הביולוגית ככל שהדבר נוגע לייחוס הילד לאמו, אך מבליעה ומנמיכה את חשיבותה של הזיקה הביולוגית ככל שמדובר בייחוסו של הילד לתורם. הורותו של האב במקרה זה היא הורות מופשטת משפטית. אם נראה בתרומת זרע וביצית עניינים שווים ונאחדם תחת השם: חומר גנטי, ואם האם הגנטית היא האם היחידה ולא האם היולדת, הרי שאישה אשר תלד תינוק מביצית של אישה אחרת, אשר הופרתה מזרע בעלה, הינה אם מופשטת משפטית גם היא, והלידה הינה ביטוי לרצונה הטוב להיות מעורבת בגידול העובר, לעתיד הרך הנולד, מהרגע שביכולתה להתערב. אך, אם נאמר שלידת יצור אנושי הופכת את היולדת לאם, גם אם החומר הגנטי - הביצית - בא מבחוץ, הרי שפונדקאות, למשל, דורשת גם היא אקט של אימוץ מוסדר בחוק על ידי האם הגנטית. ואולם, אם נאמר שקיימים סוגים שונים של אימהות לגיטימית, המהווים כל אחד רכיב שונה של האמהות ה'טבעית' השלמה, ולכן, המקנים כל אחד מהם בנפרד זכויות וחובות שונים, נצליח לאחד צורות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שונות תחת קורת גג אחת ובאופן עקיב. ביסודה של ההורות המופשטת ה'רגנרטיבית' עומד, לדעתי, משהו מאוד מהותי וחשוב ביחסי אנוש בכלל והוא 'הרצון הטוב'. אין זה משנה אם הגיע ההורה המופשט להורותו מן הרכיב המשפטי, הפסיכולוגי או בעזרת טכנולוגיה חדשנית, הורותו נשענת על כוונת מכוון ותלויה בה. לכן, יש מקום להבין עמדה עקרונית השוללת הזרעה זרה (אצל אישה נשואה) אשר מושמעת מפיהם של חכמי ההלכה היהודית, משום שהיא מבוססת בעיקר על חשש מטשטוש הייחוס האישי הביולוגי, דהיינו להעלמת והכחשת הרכיב הגנטי, ולכן להריסת המובדלות הפסיכולוגית של המשפחה המסורתית בעיני עצמה, למרות שניתן למצוא דרך להקל מבחינה הלכתית מעשית ולהתיר הזרעה זרה בתנאים מסוימים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים בימינו.54 לעומת זאת, במישור הנפשי והרוחני עולה ממקורות ההלכה גישה חיובית עקרונית להפשטת הורות. בתלמוד הבבלי ר' שמואל בר נחמני מפרש את הפסוק: |
"אשרי עושה צדקה בכל עת", 'זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאם'55.
|
| וכן, |
ש'כל המלמד תורה לבן חברו כאילו ילדו'.56
|
|
הבאתי את השאלות הכרוכות בסוגיית ההזרעה המלאכותית הזרה כדוגמא לסדרת שאלות העולות מהשפעתה של טכנולוגיה חדשנית על חיינו. זו מאפשרת הפשטה (אבסטרקציה) הורית דו-צדדית. ההורים הביולוגיים והפיזיולוגיים אינם בהכרח ההורים המשפטיים או הפסיכולוגיים של הילד. אפשר שאינם מכירים זה את זה בשלושת המישורים: הגנטי, הגופני והמשפטי. הטכניקות החדשות של ההולדה גורמות למצבים קיומיים שאין להם תקדים היסטורי. 3. הפשטת ההורות ופונדקאות מבחינה הכרתית (אפיסטמולוגית), אנו עומדים כיום במצב שונה למדי ממצבם של מנסחי הקביעה המשפטית הרומית החד-משמעית: certa est Mater -semper - 'לעולם אין ספק מי היא האם'. הלידה שוב אינה מהווה ראיה ועדות חד-משמעית לאמהות מלאה, משום שיתכן שחומר גנטי זר, דהיינו ביצית מאישה אחרת, השתתפה ביצירת הולד. במסורת משפט שלמה מובנת מהות האמהות כמשהו שבודקים אותו בדרך הפסיכולוגית, המופשטת. בהתחכמות זריזה, המבררת את כוונות שתי הנשים כלפי הילד, קובע השופט המלך שלמה את זהות האם. רצונה של האישה לוותר על בנה ובלבד שלא יקופדו חייו קובעת הורות, מוכיחה את אימהותה ה'טבעית'. (ואולי הכרתנו, ותפישתנו המערבית את מושג ההורות, מושפעת ממשפט שלמה יותר ממה שאנו משערים). ההורות, בשיטה משפטית זו, מתבררת מתוך הכוונה, שהיא דבר מופשט ושאינו ניתן למדידה מדויקת, ולא מתבססת על עדויות או על דמיון חיצוני. בהעדר ידיעה מי היא האם ה'טבעית', מבודד הרכיב הפסיכולוגי, ומשמש ככלי לבחינת והשוואת הקשר הרגשי של שתי הטוענות לאמהות. אומנם, יש לציין ששחזור האמהות ה'טבעית' על ידי שלמה נעשה בדרך רגנרטיבית הפוכה או על ידי הפשטה מלאכותית, שהרי ישנה אמהות 'טבעית' מלאה, אלא שצריכים לאתרה. מכל מקום, עקרון ה'רגנרטיביות', נוסף על היותו תופעה אנושית, יכול להיות לפי זה גם כלי בידי השופט לקביעת עדיפות בזמן סכסוך בין הורים 'רכיביים', למשל בין אם יולדת לאם גנטית, בבודקו למי תהיה היכולת ההפשטית ליצור הורות מלאה יותר. א) זכויות האם היולדת לדעת שיפמן, אין לנקוט הגדרה נוקשה וחד-משמעית העלולה להיות בבחינת 'יקוב הדין את ההר', ומוטב לגבש פתרון כולל, גמיש, המביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. יש מקום לבחון את כוונותיהם המוקדמות של שלושת השותפים ביצירת הילד. בשיטה זו רוצים לתת תוקף משפטי מחייב לכוונה המופשטת, ל'רצון הטוב'. אמנם, להבדיל ממשפט שלמה, מדובר כאן על כוונה כלפי ילד שעוד לא נוצר ולא על כוונה כלפי יצור חי57. לדעת משפטנים, במקרה של אם תחליפית, יש צורך באקט של אימוץ מצד האם המזמינה. כלומר, יש 'אפוטרופסות טבעית' של האם התחליפית אשר הופרתה מזרע הבעל 'המזמין'. כלומר, בסיטואציה של אם תחליפית אין ממליצים להשתמש בכוונה המוקדמת על מנת לקבוע הורות. נראה שרבים עדיין מתלבטים בשאלה זו. אפשרות 'האם התחליפית' יוצרת מצב של אמהות מופשטת פסיכולוגית בלבד אצל האם 'המזמינה' - אשתו של הבעל. אמנם, מבחינה משפטית אין אפשרות לאכוף על האם התחליפית לוותר על זכויותיה בילד. |
'מעמדה של היולדת כאם חזק הרבה יותר ממעמדו של הבעל - המסכים בתור אב (במקרה של הזרעה זרה. י.ו.), שהרי היא נשאה את העובר ברחמה וילדה אותו'.
|
|
אחת הסיבות לכך היא, שבבסיס השיטה המשפטית ה'מערבית' מונחת ההשקפה שהילד 'שייך' לאמו ו'פחות' לאביו58.
אפשרות מיסוד ההתקשרות החוזית בין ההורים המזמינים לפונדקאית או לתחליפית נתמך על ידי אלה הסוברים כי האם התחליפית נותנת שירות או מוכרת שירות מועיל לאב ולאשתו. זו היא זכותה כאדם חופשי בין שהיא עושה זאת תמורת תגמול כספי או תגמול רגשי. לפי דעה זו יש להכיר ב- 'Distinguish between the sale of a baby and the sale of female reproductive service'59 בימי קדם שילמו לשפחה אשר הייתה, כפי שהראתי, מעין אם פונדקאית, על ידי נישואין. היום יש המציעים, למשל עו"ד בן-דרור, לשלם לאם תחליפית בדרך של תגמול, השתתפות בהוצאות, שכר טרחה או שכר שירות חד-פעמי. בעלי דעה זו לוקים, לדעתי, בחוסר עקיבות חשיבתית מסוימת, הם פוסלים רב-אמהות ודורשים כתובת אנושית אחת תחת הכותרת אם. כמו כן, הם פוסלים את הישארותה של הפונדקאית או התחליפית כחלק מן המשפחה, אפשרות שתיצור מעין פוליגמיה. בו בזמן, הם מחייבים פוליגמיה של ממש על ידי מאבקם ללגיטימציה חברתית ותחיקתית ל'ידועה בציבור' בנוסף לאישה החוקית60. ואולי, בנוסף לחוסר עקיבות יש בכך התחמקות ממחשבה כוללת על בעיות המשפחה העכשוויות, ובריחה מהתעמקות ראויה בשורשיהן. לעומתם, יש הטוענים, למשל, השופט שמגר, כי המעשה הכלכלי המתלווה לפונדקאות ולתחליפאות הוא בגדר מסחור והצגה ברבים של מעשה אנושי אינטימי. לכן, קיים לדעתם חשש כי מכך תצמח 'בנאליזציה וזילות של הקשר המוליך ללידה'61. הבה נעיין בדעות אלו. התגמול הכספי המוצע לאם התחליפית (במקום לאמצה אל המשפחה) או האם הפונדקאית הנו, לכאורה, חלק ופרי אופייני לתפיסת החירות המודרנית. ג'ון ס' מיל בספרו על החירות כותב: |
'מי שבוחר בתוכניתו לעצמו מביא לידי שימוש את כל כוחותיו. נחוץ לו להשתמש בכוח-ההסתכלות כדי לראות את המצב כמו שהוא; . .. וגם לאחר שיבוא לידי החלטה, נחוצים לו עוז רוחני ושלטון-בעצמו כדי שיישאר נאמן להחלטה שקיבל מתוך שיקול-דעת'62.
|
|
האם נוכל להבטיח שכל המתעתדת להיות פונדקאית תעשה זאת מתוך שימוש בכל כוחותיה הנפשיים והשכליים? כיצד נוכל לדאוג שתהיה בעלת עוז רוח לקבל החלטה על שימוש בגופה למטרה מסוימת, עוז רוח עד כדי אי-חזרה מאותה החלטה? ואם תחזור בה ותבוא לידי החלטה לגדל את פרי בטנה ולא למוסרו להורים המזמינים - האם נוכל להיות בטוחים בשיקול הדעת שלה כאם, לאחר שהפרה את ההסכם החוזי והמוסרי עם ההורים המזמינים? והאם לא היה מן הראוי למנות לפונדקאית ליווי פסיכולוגי, בנוסף לליווי הרפואי, לפרק זמן מסוים אחר הלידה, למשל שנה, כדי לוודא את חזרתה למנגנונים ולמערכות הגופניות, הנפשיות והחברתיות הרגילות? ואולי, אין לנו להתלונן על הבדידות, הניכור וההעדר או ניתוק יחסים טבעיים ואורגניים כמו יחסי אם וילדה, שהולידו הפונדקאות והתחליפאות, כי החלופה האפשרית להפסקת הקשר בין היולדת לתינוק היא האפשרות של שיעבוד (למשל, שפחה), כפיה והתערבות בחיי הפרט, במקרה זה חיי האישה היולדת. אנו חיים בדור שמכריז לפחות על זכותה של האישה להחליט בעצמה ולעצמה אם 'תשכיר' את רחמה לשם יצירת הכנסה, בין במעשה המיני ובין במעשה הפריוני. אם 'תשכיר' את רחמה במעשה הפריוני, בו עסקינן, טוענים אחדים, לא יחייבה הדבר להתקשרות רגשית ארוכת טווח עם העובר-'האורח' או עם הוריו המזמינים, אשר אינם רוצים בקשר אתה כלל וכלל. האם בכך היא מממשת את 'רעיון החופש החיובי', עליו כתב ישעיהו ברלין: |
'אני מבקש שחיי והחלטותיי יהיו תלויים בי עצמי, לא בכוחות חיצוניים כלשהם. אני מבקש להיות מכשיר של פעולותי הרצוניות שלי, לא של זולתי. אני מבקש להיות סובייקט, לא אובייקט. .. כאילו הייתי חפץ או בעלי חיים או עבד שאינו יכול למלא תפקיד אנושי, כלומר ללא יכולת לעצב מטרות ומדיניות משלי ולהוציאן לפועל'63?
|
|
נכון, מבחינת זכויות הקניין אין האם התחליפית או האם הפונדקאית קניינו של איש, והיא חופשית ללכת לדרכה אחרי הלידה. היא שהחליטה מרצונה החופשי על ההתקשרות עם ההורים 'המזמינים' ובתגמול הכספי תעשה כרצונה64. אם כך, מדוע אמהות פונדקאיות רבות התנגדו למסור את ילדם הלא-גנטי להורים 'המזמינים'? וקל וחומר שנשאל זאת במקרה של תחליפאות - האם זהו כשל החירות, 'מנוס מחופש'? האם נכון להעריך או למדוד את 'האוטונומיה האישית' בציר סבילות-פעילות? אולי יש גבולות לשאיפת החירות בתוך שאיפת האושר הכללית? אולי נוצר בפונדקאות ניגוד מובנה, בסיסי, בין עקרון החירות האישי כאדם לבין עקרון החופש של הדחף האימהי? ואז, ההסכם של הפונדקאית עם ההורים המזמינים הוא התחייבות להתנהגות חירותית, והבטחה להימנעות מן החופש של היצר האימהי אשר יצר את כל ההסכם הלזה? ואם אין כאן עימות תוך-ערכי, כאשר הערך הוא החופש והחרות, אולי יש מקום לבוא ולטעון, שמעשה הפונדקאות הוא הכליה (מלשון: כלי, אינסטרומנטליוציה) של הגוף הנשי, ואז 'הייתי חפץ או בעל חיים'? האם שאלות אלו היו מתעוררות אם יכולנו לגדל עובר אנושי ברחם פרה, למשל? ב) זכויות הילד האם הרחקת ילד מאמו ההורית (הגנטית) והיולדת, דהיינו האם התחליפית, הוא דבר מוסרי לכתחילה? הזמנת ילד אצל אם תחליפית עשויה להצטייר כ'מכירת ילד', וכניתוק תינוק מזרועות אמו! הסכסוך על זכויות ההחזקה בילד שנולד לאם תחליפית, נשען על הסתירה בין הזיקה ההורית הביולוגית של האב לבין העובדה המשפטית שהתחייבותה של האם התחליפית לוותר על זכויותיה בילד איננה בת-אכיפה. המשפטנים מציעים לפתור קונפליקט זה על פי 'עקרון טובת הילד'65. על פי עקרת זה, למשל, אם התעכב התינוק מעל לזמן מסוים אצל האם היולדת: פונדקאית או תחליפית, והוא מזהה אותה כאמו, אזי נבכר להשאיר אותו אצלה. עקרון 'טובת הילד' מבוסס על עקרונות הפסיכולוגיה המודרנית, המחשיבה את נוכחות האם לילד בגיל הרך, מדגישה את חשיבות הדו-הוריות על פני החד-הוריות להתפתחות התקינה של הילד, וטוענת לנזק הנגרם משבירת סטאטוס-קוו שנוצר בין הילד לבין אחד מהוריו, ובית המשפט לא יפר עקרונות אלו אלא 'מסיבות כבדות משקל'66. על כך, יש השואלים, האם יש תוקף מדעי מוחלט למדע הפסיכולוגיה עליו נשענות החלטות בית המשפט? |
'בשעה שכל אובייקט של מחקר מדעי הוא בחינת publica res (= רשות הרבים), כל אובייקט של הפסיכולוגיה הוא בחינת privata- res (= רשות היחיד)'67.
|
|
יש משפטנים המסבירים כי מבחן 'טובת הילד' נותן לבית-המשפט שיקול דעת רחב. לעומתם, סוברים משפטנים אחרים כי עקרון טובת הילד אינו יכול להיות כלל עקרון מנחה, והוא עניין הקשה להכרעה מעצם טיבו הלא-ניתן להגדרה חד-משמעית68. מנקודת מבט משפטית, עקרון 'טובת הילד' הוא ריאקציה לגישות משפטיות קדומות שראו בילד רכוש השייך להוריו. העלאת 'טובת הילד' לראש שיקולנו, מבטאת את התפיסה שהילד איננו בבחינת אובייקט או חפץ השייך להוריו, אלא יש להכיר בו כבן-אדם בעל זכויות וצרכים משלו69. בית המשפט המודרני משתמש, אם כן, בעקרון המופשט של 'טובת הילד' גם כאשר הוא נוגד את הזיקה הביולוגית אשר מקנה הורות כזכות משפטית 'טבעית'. אך דא עקא, |
'מבחינה פילוסופית, המעבר מתפישה ביולוגית של הורות לתפישה חברתית וחוזית יוצר בעיה בפירוש הזכות להורות. .. כאשר הרפואה מסייעת באופן מלאכותי בהולדה, נוטלת החברה לעצמה חרות נרחבת להתערב גם בזכות ההורות עצמה',
|
|
כותב הד70. נראה לי, שהתערבות החברה בזכות ההורות מחד, וטיפוח זכות הילד מאידך, שוחקים את מעמד התא המשפחתי כשלעצמו. נוסף לכך, התערבות החברה בזכות ההורות פוגעת בלי ספק בחרות הפרט. אך מאידך, עקרון 'טובת הילד', כפי שכתבתי לעיל, עלול להיות מושג מעורפל ושנוי במחלוקת, הגם שמדובר בקטין שדעתו נחשבת באופן מוגבל, ולכן, מפוקפקת החירות שכביכול ניתנת לו. במציאות, עלולה התחשבות בית המשפט בעקרון 'טובת הילד' לחרוץ מלכתחילה את גורל הסכסוך הפוטנציאלי: האישה שאליה בני הזוג יעדיפו לפנות תהיה אם שהיעדר מסוגלותה לטפל בילד לא תהיה מוטלת בספק: מעורערת בנפשה, בעלת עבר פלילי, מטופלת בילדים הסובלים מהזנחה וכו'. כלומר, העיקרון המופשט של 'טובת הילד', והאפשרות המובנת מאליה בחברתנו להורות מופשטת, יילקחו בחשבון ברמת התכנון והביצוע הפרטנית. אבל, בהורות מופשטת למיניה המחויבות המובנת מאליה בין הורה לילדו אינה קיימת כמו בהורות 'טבעית', לפחות מהבחינה המשפטית. לכן יש להמליץ על בירור מראש של פרטי הנוגעים בדבר, דהיינו הזוג המזמין והפונדקאית, וכן יש לדאוג לפיקוח ובדיקה צמודים של תהליך הפונדקאות או התחליפאות, כל מקרה לגופו. אעבור לנימוקים נוספים להעברת הילד מ'האם התחליפית' לאביו ואשתו. בהעדר שיקולים מיוחדים הנעוצים ב'טובת הילד', עדיין סוברים משפטנים כי על בית המשפט לפסוק לטובת בני הזוג שיזמו את הולדת הילד. ראשית, בגלל תועלתם של בני הזוג היוזמים, בהיעדר אפשרות אחרת לפניהם להיות הורים. שנית, בגלל ציפיותיהם וכוונותיהם המקדימות של בני הזוג להיות הורים, לעומת אי כוונתה המוצהרת המקדימה של האם התחליפית להיות אם, כפי שנוסחו בהסכם או בחוזה שנחתם ביניהם71. הנימוק הראשון עוסק, לדעתי, ב'טובת ההורים', תועלתם והנאתם, בשמו אפשר להרחיק לכת. אין לנימוק זה מחויבות ל'טובת הילד'. הנימוק השני, עוסק בכוונות ההורים, ובעקיפין מנסה להתמודד עם טובתו הנפשית של ילד המנותק מזרועות אמו הורתו ויולדתו לזרועות אישה אחרת. נשאלת השאלה, האם הנזק הפסיכולוגי הפוטנציאלי הנעשה לו גדול יותר מנזקם של בני הזוג המזמין אם לא יימסר להם? האם ניתן בכלל להשוות שני סוגי נזקים פסיכולוגים אלה מלעשות צדק ביניהם? מכל מקום ברור, כי עקרון 'טובת הילד', שהוא עקרון פסיכולוגי מופשט, מצריך הגנה יותר מעקרון 'טובת ההורים', שגם הוא עקרון או טענה פסיכולוגיים מופשטים. הילד הוא חסר ישע. הוא נולד לתוך מציאות שאחרים עיצבוה עבורו, ויעברו עוד שנים עד שיוכל, אם יוכל, להשתתף כיצור אוטונומי בעיצובם של חייו. לעומת זאת מאנשים בוגרים אנו מצפים לשיקול דעת, לאחריות, כמו גם להתאפקות ולהתחשבות, ולא רק סיפוק צרכים רגשיים עצמיים בלבד. ויש עוד לברר: האם עקרון טובת הילד חל מרגע היוולדו? מהחודש החמישי להיותו עובר? מרגע היווצרות העובר? או אולי מרגע החלטתם של אביו ואמו, לכל הפחות הגנטיים, ליצור אותו? אם נלך לפי ההצעה האחרונה המרחיבה, הרי שאנו מטילים אחריות מוסרית ואולי גם משפטית על ההורים, העלולים לגרום לו עוול בהולידם אותו בדרך שתגרום לו נזק מובטח מראש. אם נלך לפי ההצעה הראשונה המצמצמת, נוכל לומר שאין אפשרות לעקרון טובת הילד למנוע תנאי הולדה מעוולים.72 לדעתי, במקרה של תחליפאות או פונדקאות יש להטיל את האחריות על ההורים המזמינים, ולדרוש מהם לתכנן מראש תנאי הולדה אופטימליים לנולד, על מנת למנוע סבל מיצור אנושי עתידי עד כמה שידם משגת73. לסיכום, תפיסת ההורות ב'מערב' כדבר מופשט תיהפך לתופעה נפוצה יותר ויותר. שתי מגמות מנוגדות למראית עין יובילו אותה. האחת: כרסום מתמיד כהולדה הטבעית. השניה: עליית חשיבותה של המשפחה המופשטת, חשיבות הנתמכת על ידי המדינה. לטכנולוגיה הרפואית המתפתחת חלק חיוני במגמות אלו. ברצוני לכתוב עוד כמה מילים על תהליך הפשטת המושגים הכללי. ניתן לראות תהליכי הפשטה מקבילים במושגים כמו תקשורת או מימון.74 לפני מאה שנה דו-שיח בין שני אנשים נעשה מפה לאוזן ועין במקומות סמוכים. לאחר מכן, הופיעו הטלגרף, הטלפון והוידיאופון, וכעת כל אדם יוכל לטלפן מפלאפון זעיר לכל אדם בעולם. בעתיד הלא-רחוק ניתן יהיה להחדיר שבב תקשור זעיר מתחת לעור אצל כל החפץ בכך (כמו השתלת קוצב לב). השתלת שבבים תגרום לשינוי הפנוטיפ האנושי בדרך פיזית (להבדיל מביולוגית). ההפשטה (אבסטרקציה) של המודל הטבעי הישן היא באמצעים טכנולוגיים 'מלאכותיים'. זוהי הפשטה מבחינת הרגשתנו. אנו משוחחים עם אדם שני אך משוחררים מן הצורך להימצא בקרבתו, וניידותנו לא מוגבלת. כלומר, בודד רכיב מסוים מן השיח ה'טבע" המלא והוא הרכיב הקולט את הקול ומתרגמו לאוזננו באמצעים אלקטרונים. רוב שאר רכיבי השיח ה"טבע" המקורי מושלמים במוחנו, בדמיוננו. אין כוונתי לומר, שהתפתחות טכנולוגית זו תשפר את התקשורת הבינאישית. להפך, היא תציב אתגרים נפשיים עצומים. הסרת המחסומים החומריים לתקשורת בינאנושית מתמדת תיצור עומס מוגבר על הנפש האנושית, על יכוליותיה ומסוגליותיה לתיקשור בינאנושי משמעותי. לבסוף, אציג שאלה העולה מעניינים אלו. אחד הזרזים (= הקטליזטורים) החשובים לתהליך ההפשטה של מושגים הוא שאיפת האדם המודרני לחרות אישית, לביטוי עצמי מלא, להתגברות על 'פגע" או 'איתני' הטבע, חתירה לאוטונומיה של הפרט וכו'. כלי חשוב להגעה למטרות אלו הוא, כפי שטענתי לעיל, היכולת האנושית להפשיט רכיבים חסרים, אשר הנם חלקים מהמהות ה'טבעית' השלמה75. דרך זו, שקראתי לה רגנרטיבית, צומחת מתוך הגרעין, שהוא רכיב חלקי קיים: משפטי, פסיכולוגי, חברתי, גנטי או פיזיולוגי מן ההורות המלאה. כמובן, ישנם רכיבים הוריים אשר לא לא ניתנים להפשטה. הם עדיין אי-רגנרטיביים, בלתי-חזירים, לכאורה, ועובדה זו 'מעלה את ערכם' החד-פעמי. רכיבים אלו ממקדים אליהם תשומת לב ונראים, בינתיים, כ'גרעין הקשה' של ההורות ה'טבעית', לפחות מן הבחינה ההמונית, הכמותית, ומן הבחינה הפוליטית, החברתית. העלמה או הכחשה של רכיבים אלו, המכונים 'קשרי דם', לא תבטל את העובדה שהם עדיין חלק קשיח למדי בתרבות האנושית, חלקם בעל משמעויות דתיות, משפטיות, לאומיות-שבטיות ופסיכולוגיות עמוקות. משום כך, עשויה לעניין, אך גם להביך, לנכר ולאיים המציאות ההכרתית בה רכיבים אלו אינם משויכים כלל ל'כתובת' מסוימת, ובכך עוברים איון הכרתי, ידיעתי. אלה הם: 1. הרכיב הגנטי. הגנוטיפ של עוברון בן כמה ימים מוגבל, בינתיים, באפשרות השינוי. 2. הרכיב הילדני. לאחר הלידה, אין אפשרות לשנות את העובדה שעובר אלמוני גודל ברחמה של אם אלמונית. בניסיון לאיין את הימצאותם, חשיבותם ומעמדם של רכיבים אלה מסיבות שונות, אעסוק בפרק הבא. |
| המשך המאמר |
|---|
