מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 49

לתוכן הגיליון

אלול -תשרי תשס"ג

 

הרב יואל פרידמן

לע"נ א"מ מרת רייצלה בת ר' שלום ז"ל

נבל"ע כ"ה ניסן תשנ"ח

שגדלה וחנכה אותי

ובזכותה נכתב מאמר זה

 

סכך מצמח שגדל במרפסת

 

שאלה

 

צמח מטפס גדל בעציץ המונח במרפסת של בית קומות. המרפסת סגורה בגג (פיברגלס) שנפתח בחג הסוכות, ונוף הצמח  מסכך על הסוכה. האם הנוף של הצמח יכול לשמש כסכך כשר (בעודו מחובר לעציץ) כיון שנחשב תלוש, ואם לאו האם הוא פוסל את הסוכה.

 

תשובה

 

נאמר במשנה (סוכה יא ע"א):

"הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת... וסיכך על גבה - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן (ומבטלן ברוב: רש"י) או שקצצן - כשרה. זה הכלל: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו".

הגמ' (שם יא ע"ב) מביאה כמה מקורות לכלל האמור בדין סכך, ומסקנתה: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ומפרש רש"י: "בפסולת גורן - קשין. ופסולת יקב - זמורות ואשכולות ריקנים". מכאן למדנו שהסכך צריך שיהיה תלוש ולא מחובר לקרקע[1].

הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"א-ה"ב) מביא משנה זו להלכה, וכן נפסק בשו"ע (סי' תרכט סעי' א).

 

השאלה היא, האם הצמח שגדל בעציץ נחשב מחובר או תלוש? במחשבה ראשונה נראה שהעציץ נחשב תלוש כיון שהוא מונח על מרפסת סגורה בתוך בית ואין זה משנה אם יש בעציץ נקב כשיעור אם לאו, ואף אם אין תחתית מתחת לעציץ - דין העציץ כדין עציץ שאינו נקוב, כמבואר בדברי הרא"ש (גיטין פ"ב אות כב) שעציץ המונח בעליה, נחשב אינו נקוב, וכ"כ החיי אדם (סי' קנב נשמת אדם ס"ק א)[2]. לפי"ז נראה שהסכך כשר, שהרי הוא מנותק מן הקרקע אפילו בעודו מחובר וגדל בעציץ.

 

א. בעיית הירושלמי בעציץ שאינו נקוב

 

בירושלמי (ספ"ז מכלאים) מצאנו ספק האם סכך הבא מצמח שגדל בעציץ - אין לסכך בו; וז"ל הירושלמי:

"תני עציץ שאינו נקוב, מעשרותיו מהלכה, ותרומתו אינה מדמעת, ואין חייבין עליה חומש.

רבי יוסי בעי מהו לומר על  פיתו המוציא לחם מן הארץ.

רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה".

בתחילה מביאה הגמ' מאמר שהגדל בעציץ שאינו נקוב חייב בתרו"מ רק מדרבנן, וע"כ אין התרומה מדמעת ואין חייבים בתוספת חומש. בהמשך מביאה הגמ' שתי בעייות:

א.            האם מברכים "המוציא לחם מן הארץ" בפת הבאה מחיטה שגדלה בעציץ?

ב.             האם אפשר לסכך בנוף של דלעת שגדלה בעציץ?

מההקשר נראה לכאורה שהבעיות עוסקות בעציץ שאינו נקוב, שכן לפניהן הביאה הגמ' מאמר שדין תרו"מ בעציץ שאינו נקוב אינו אלא מהלכה (מדרבנן)[3], וכן פירשו את הירושלמי פרשנים רבים[4]

 

הרש"ס מבאר את צדדי הספק בסכך: האם גזרו שעציץ שאינו נקוב נחשב מחובר, וגזרו "אינו נקוב - אטו נקוב". אמנם מצאנו גזירה זו בתרו"מ לחייב באינו נקוב, אך יתכן שזו גזירה כללית ואף בסכך נתייחס לעציץ שאינו נקוב כאל מחובר לקרקע. מאידך יתכן לחלק בין המקרים, מפני  שהחמרנו בתרו"מ משום פרנסת הכהן, ולכן רק בתרו"מ נחשוש לגזירה זו.

 

על אף הספק בירושלמי, מכריע ר' מנוח (רמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ב) להלכה להקל: "ואיכא למימר דמותר", ומביא לכך כמה ראיות שאין מתייחסים לעציץ שאינו נקוב כנקוב בכל ההלכות, כגון בהל' שבת, שהתולש מעציץ שאינו נקוב - פטור[5], וכן  בכתיבת גט שלא גזרינן שמא יקטום כמו בעציץ נקוב[6]; ומ"מ למעשה מסתייג מהכרעתו לקולא:

"ומשום ה"ט איכא למיפסל דלעת הגדלה בעציץ שאינו נקוב, דכי היכי דגזרי' בשברי כלים שטהרו אטו שלא טהרו, ה"נ גזרי' שאינו נקוב - אטו נקוב. וטוב להחמיר אעפ"י שיש ראיה להתיר כדכתי' לעיל".

 

דבריו של ר' מנוח שיש להכריע לקולא, לכאורה צודקים, כי מדוע נגזור עציץ שאינו נקוב - אטו נקוב לעניין סכך? הרי מצאנו הלכות רבות שבהן אנו מתייחסים לעציץ שאינו נקוב כאל מנותק מהקרקע. מלבד הל' שבת והל' גט שהביא ר' מנוח, מצאנו הלכות נוספות בהן עציץ שאינו נקוב נחשב מנותק:

א. ביכורים: פרי הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בביכורים[7].  

ב. טומאת אוכלין: פרי שגדל בעציץ שאינו נקוב והורטב במשקה - מוכשר לקבל טומאה כדין פרי המנותק מהקרקע, ואם נטמא - טמא[8].

ג. פרוזבול: כשיש ללווה עציץ שאינו נקוב - אינו נחשב שיש לו קרקע[9].

ד. ערלה: עץ פרי הגדל בעציץ שאינו נקוב - פטור מן הערלה, כמבואר באור זרוע (הל' ערלה סי' שיג) וכן ברא"ש (הל' ערלה סי' ג), וכנראה שמדובר בדבריהם בעציץ של מתכת שאין העץ יכול להשתרש או לפעפע[10].

ובאמת לעניין שביעית הסתפקו החזו"א (שביעית סי' כב ס"ק א וסי' כו ס"ק ד) והגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה ח"א סי' מא ס"ק ד) האם גזרו בעציץ שאינו נקוב - אטו נקוב, שכן כמו שאמרנו ייתכן שגזרה זו מיוחדת להל' תרו"מ ואינה גזירה כללית[11].

 

אף שיש לדחות את רוב הראיות, כי השאלה בסכך היא האם חכמים גזרו אינו נקוב - אטו נקוב, ובגלל הגזרה החמירו ופסלו את הסכך. לכן אין להביא ראיה מתולש בשבת, כי אילו גזרנו "אינו נקוב אטו נקוב" בתולש - תימצא גזירה זו קולא במקרה של זורע בעציץ שאינו נקוב. בביכורים אי אפשר לגזור כי אף פרי הגדל בעציץ נקוב עצמו - פטור מן הביכורים. בטומאת אוכלין, ובפרוזבול - דווקא אם נחשיב עציץ שאינו נקוב למחובר, יהיה זה לקולא, ולכן בוודאי אין לגזור אינו נקוב - אטו נקוב. מ"מ עדיין יש להוכיח קצת מגט שאין חוששים לגזרה הנ"ל והגט כשר[12] וכן יש להוכיח מערלה.

 

לאור האמור לעיל שבעיית הירושלמי היא בסכך הגדל בעציץ שאינו נקוב והבעיה לא נפשטה, נראה לכאורה בנד"ד, לפסול את הסכך. אמנם יש להרהר אחר מסקנה זו מכמה טעמים: 1. לדעת רבינו מנוח ייתכן שיש להכריע לקולא כי בהרבה הלכות לא גזרו חכמים אינו נקוב - אטו נקוב. 2. כפי שנראה לקמן ישנם פירושים נוספים לדברי הירושלמי.

 

ב. שיטות אחרות בירושלמי

 

מצאנו שיש הסברים נוספים לספק של הירושלמי:

                                   

1. בעל שו"ת פתח הדביר (סי' רג) מבאר את הירושלמי שמדובר אמנם בעציץ שאינו נקוב, אך לדעתו בעיית הגמ' בדלעת אינה אם להחשיב עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב, אלא בעיית הירושלמי היא האם הנוף שמתפשט מחוץ לעציץ מחבר את הצמח לקרקע.  מצאנו בטומאת אוכלין (עוקצין פ"ב מ"ט)[13] שהנוף מחבר, וכיוון שהנוף נמצא מעל הקרקע - נחשב כל הצמח מחובר, ואינו מקבל טומאה. הספק של הירושלמי הוא האם חיבור הנוף הוא דין ייחודי לטומאת אוכלין שכן ריבתה התורה טהרה אצל זרעים (שבת צה ע"ב) או שהנוף מחבר את הצמח לקרקע בכל הדינים[14]. ולפי"ז בנד"ד שאף הנוף נמצא במרפסת ואינו מחובר - פשיטא שהוה סכך כשר.

 

2. יש מפרשים המעמידים את הספק של הירושלמי בעציץ נקוב.

בביאור הגר"א[15] מסביר (שם) את צדדי הספק של הגמ': "סוכה דבעי תלוש מן הקרקע - אי נחשב כתלוש או לא". ויש להבין את בעיית הגמ', שכן מצאנו שעציץ נקוב נחשב מחובר לכל דבר, מדוע א"כ נכשיר סכך הגדל בעציץ נקוב? ונראה להסביר לפי שיטה זו את הספק בירושלמי כך: מחד כיוון שהעציץ הוא נקוב ובכל הדינים נחשב הצמח מחובר - פסול נוף הצמח לסכך. מאידך ייתכן שדין סכך שונה מדין מצוות התלויות בארץ וכדו'. במצוות התלויות בארץ ובשאר הלכות, הדבר הקובע הוא הניתוק או החיבור מהקרקע, ובעציץ נקוב - כיוון שהצמח יונק מהאדמה, נחשב מחובר לקרקע. בדין סכך, אנו לומדים מהפסוק "באספך מגרנך ומיקבך" - שהסכך צריך להיות מפסולת גורן ויקב ולא מגורן ויקב עצמם כמבואר בגמ' סוכה (יא ע"ב). כלומר אין חשיבות עקרונית לניתוק ולחיבור מהאדמה, אלא הניתוק מהאדמה הוא סימן לכך שזהו פסולת גורן ולא גורן עצמו. ולכן יתכן שאף בעציץ נקוב הוה פסולת גורן.  

לגבי נד"ד אם בעיית הירושלמי בסכך היא בעציץ נקוב, אזי בעציץ שאינו נקוב או במקרה שהעציץ מונח במרפסת - בוודאי נחשב הסכך לתלוש ומותר לסכך בו.

 

ג.            חסרון "פרי" ו"עץ" בגדל בעציץ שאינו נקוב

 

בתחילת דברינו (פרק א') הבאנו את דעת רש"ס שבעיית הירושלמי היא בעציץ שאינו נקוב, והספק הוא האם גוזרים אינו נקוב - אטו נקוב. החיי אדם (נשמת אדם שם) ייחס חסרון אחר לצמח שגדל בעציץ שאינו נקוב: הוא מבאר שהירושלמי הסתפק, האם מה שגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב מין שגדל ב"ארץ" או ב"אדמה", או שמא נחשב למנותק לכל דבר, ויהיה מין "מלאכותי". לפי"ז כתב (חיי אדם כלל נא סעי' יז) שפת ממיני דגן שגדלו בעציץ שאינו נקוב - מברך עליה  במ"מ ולא המוציא לחם מן הארץ. כ"כ ירק מעציץ שאינו נקוב אינו מברך עליו בורא פרי האדמה. אך ברור לחיי אדם שמה שגדל בעציץ שאינו נקוב מוגדר כ"עץ", ופרי הגדל על עץ זה - נחשב "פרי". הוא מביא לכך שתי ראיות:

א. מבעיית הירושלמי בדלעת שבה נאמר: "כתלוש היא לסכך בו" משמע שהבעיה היא רק אם הדלעת נחשבת תלושה, אך בוודאי אין חסרון של "מגרנך ומיקבך", היינו פסולת גורן ויקב.

ב. לגבי בכורים מעציץ שאינו נקוב (מנחות  פד ע"ב) מבואר בדברי ריש לקיש שמביא ואינו קורא, ומשמע שאין חסרון של "פרי" - שאם הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו פרי, איך יביא ממנו ביכורים? ואף שקיי"ל כר' יוחנן שאינו מביא כל עיקר, זהו מפני החסרון של "ארצך".

אלא שלמעשה, בחיי אדם (סי' קנב סעי' א) כתב שארבעת המינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב,  צ"ע אם יוצאים בהם. וכ"כ קיצור שלחן ערוך (סי' קלו סעי' ב) שיש להיזהר שההדסים לא יהיו מעציץ שאינו נקוב.

 

מצאנו, שגם מצה ומרור הגדלים בעציץ שאינו נקוב כשרים בפסח. הגרצ"פ פרנק זצ"ל[16] והגרש"ז אויערבאך זצ"ל[17] הביאו לכך ראיה מהגמ' (פסחים לה ע"ב) שאומרת בהקשר לאיסור אכילת מצת טבל: "פשיטא - לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב". ומכאן שמצה מעציץ שאינו נקוב נחשבת מצה, והוא הדין מרור שהוקש למצה.

להלכה מביא ערוך השלחן (סי' תרמה סעי' כא) שיש נוהגים שנוטעין לולבים והדסים בתוך כלים בבית, ומסיק שהגדל בעציץ שאינו נקוב בוודאי נחשב עץ  לכל דבר, כפי שמבואר בערלה ובבכורים: "וא"כ מנהג ישראל תורה היא ושפיר עבדי", וכ"כ חזו"א (שם). החיי אדם, לעומת זאת,  מסכים בעיקרון שמה שגדל בעציץ שאינו נקוב דינו כעץ וכפרי, אך למעשה הוא נוטה להחמיר, וכ"כ קצור שו"ע.

 

לאור האמור נראה שסכך הגדל בעציץ שאינו נקוב - דין סכך עליו. יתר ע"כ אף הקצור שו"ע והחיי אדם שחששו לדברי הירושלמי באתרוג והדס - יודו בסכך, שכן באתרוג והדס זהו ספק דאורייתא[18]. אך בסכך - הספק הוא רק מדרבנן, כי סיבת הפסול שלו היא מחמת גזירה "אינו נקוב - אטו נקוב", ומדאורייתא הסכך הוא בוודאי כשר[19].

החסרון הנוסף שעסקנו בו בתחילת המאמר הוא שייתכן שצמח הגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב מחובר לקרקע בגלל גזרת "אינו נקוב אטו נקוב", והסכך ממילא פסול. מ"מ נלע"ד שיש להקל בסכך מכמה סיבות:

א. לא ברור שהספק בירושלמי הוא בעציץ שאינו נקוב כמבואר לעיל.

ב. יתכן שאין הלכה כירושלמי, מפני שמצאנו הרבה מקרים בהם לא גזרו עציץ שאינו נקוב - אטו נקוב, וכפי שמציין ר' מנוח. ואף ר' מנוח כתב רק שהרוצה להחמיר - יש לו על מה לסמוך.

לכן אפשר להקל, וכן הכריע למעשה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות ד).

 

 

ה. סכך לשם נוי

 

ישנה לכאורה בעיה נוספת בסיכוך עם נוף של הצמח הגדל בעציץ, כי מצאנו בגמ' (סוכה ח ע"ב) שאין צורך בכוונת מצווה כאשר מניחים את הסכך, אך צריך שהסכך יהיה מיועד לצל; ובנד"ד הסכך בוודאי לא הונח לשם צל אלא לצורך נוי המרפסת.

וז"ל הגמ' (שם):

"תנו רבנן: גנב"ך; סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים, סוכה מכל מקום - כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה? - אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה..."

רש"י (סוכה שם ד"ה מאי) מפרש את קושיית הגמ' "מאי כהלכתה":

"מאי אתא לאשמועינן דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה, ובדבר שכשר לסכך בו - פשיטא, אטו משום דריעא במילי אחרנייתא, שלא נעשית לשם סוכה, תתכשר אף בפסולות?"

וע"כ משיבה הגמ': "אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה", ומפרש רש"י:

"אמר רב חסדא - האי כהלכתה דקאמר - הוא שמסוככת יפה, דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן - לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה, שסוככת מן החורב".

לשיטת רש"י רב חסדא אומר שצריך שהסוכה תהיה לצל והוא פוסל סוכה הנעשית לצניעות. ובנד"ד אמנם העציץ הונח לצורך נוי המרפסת, אך עשיית הסוכה בפועל היא רק כאשר מסירים את גג הפיברגלס המונח שם במשך השנה, ולכן אם ברגע ההסרה של הגג הוא מתכוון שהנוף של העציץ יהיה סכך לסוכה - לכאורה די בכך.

 

בס' ערוך לנר (סוכה שם ד"ה אמר רב חסדא) מקשה מה באה הגמ' להשמיענו שהסוכה צריכה להיות לצל, הרי כבר כתב רש"י שבוודאי צריך שיהיה סכך באופן שצילתה מרובה מחמתה "אטו משום דריעא במילי אחרנייתא, שלא נעשית לשם סוכה, תתכשר אף בפסולות?" ומתרץ בערוך לנר שדווקא בסוכת גנב"ך אם לא הניח בתחילה די סכך וחמתה הייתה מרובה מצילתה - אין אפשרות להוסיף סכך כדי שיהיה צילתה מרובה מחמתה כי דין הסכך הראשון כדין סכך פסול.

ולענ"ד רש"י נשמר מקושיא זו ופירש שלא די בכך שהמציאות העכשווית היא שהסכך הוא לצל אלא צריך שהסכך יהיה מונח באופן "דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא"; כלומר אין די שהסכך מגן מפני השמש וצילתה מרובה מחמתה, אלא צריך שיהיה מוכח שלשם כך הניח את הסכך ולא לצניעות בעלמא[20].

ולפי"ז בנד"ד גם אם בשעת הסרת הגג הוא מתכוון שנוף העציץ ישמש כצל לסוכה, אך בוודאי לא מוכח שעושה כן לצל, ולהיפך - כיוון שהצמח גדל בעציץ - מוכח שהנוף מונח לשם נוי המרפסת.

אך נלענ"ד שהצורך שיוכח שהסכך מונח לשם צל היא שיטה מיוחדת לרש"י[21]. שיטתו נובעת מהפירוש שהוא מייחס לדברי רב חסדא, שכן לפי רש"י מאמר רב חסדא: "והוא שעשאה לצל" זו תשובה לשאלת הגמ': "(ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.) מאי כהלכתה?". לדבריו רב חסדא מבאר את עומק דברי הברייתא "ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה" - כלומר ש"האי כהלכתה דקאמר - הוא שמסוככת יפה" אך לא כפי שהבנו לפני הסברו של רב חסדא שדי בכך שתהיה מסוככת באופן שצילתה מרובה מחמתה אלא יותר מכך, באופן "דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא". לעומת זאת בפירוש ר' חננאל (הוצ' מכון לב שמח, י-ם תשנ"ד) נאמר: "תנו רבנן סוכת גנב"ך... כשרה ובלבד שתהא עשויה לצל ומסוככת כהלכתא". וכתב המהדיר שר"ח אינו גורס בגמ' את הקושיא "מאי כהלכתא" וכן היא גם גירסת הרי"ף; ובדקדוקי סופרים המילים הנ"ל מושמטות בכה"י. לכן דברי רב חסדא אינם פרשנות למאמר "ובלבד שתהא מסוככת כהלכתא אלא תוספת למאמר הברייתא. לפי זה, דברי רב חסדא "והוא שעשאה לצל" אינם תוספת לחובת הסיכוך כהלכתא שתהיה צילתה מרובה מחמתה עד כדי שיהיה מוכח שעשאה כן מלכתחילה, אלא הם מאמר עצמאי שצריך לסכך לצל. לאור הנ"ל יש לפרש גם את הדעות החולקות על רש"י: הר"ן ור"ת. לפי ר"ת (מובא ברא"ש סוכה פ"א אות יב) דברי רב חסדא "והוא שעשאה לצל" משמעותם "לצל ולא מעובה להגן מן המטר", ולפי הר"ן (סוכה דף ד מדפי הרי"ף) "כלומר שלא תהא עשויה לדירה ואוצר"[22]. גם לפי ר"ת וגם לפי הר"ן "והוא שעשאה לצל" הוא תיאור עכשווי של הסכך - לפי ר"ת מדובר בסכך שאינו אטום לגשם ולפי הר"ן מדובר בסוכה שאינה מיועדת לדירת קבע או לאוצר. אך גם לדעתם אין צורך שיהיה מוכח שהסכך הונח לשם הצל.

וכן משמע מדברי הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"ט)[23] שכתב בסתמא שצריך לסכך לצל:

"סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל..."

והשו"ע (סי' תרלה סעי' א) העתיק את דברי הרמב"ם.

 

היוצא מכל הנ"ל שאמנם צריך שהסכך יונח לשם צל[24], אך אין צורך שיהיה מוכח שהסכך היה מונח בעבר ומונח בהווה לשם הצל. לכן אם מסירים את גג הפיברגלס לכבוד חג הסוכות ועושים כן כדי לעשות סוכה במרפסת, ומתכוונים להשתמש בנוף העציץ לשם סכך הסוכה - דין הסכך כדין סכך לצל ודי בכך[25].

 

ו. דין סכך פסול וסיכום התשובה

 

בסוף פרק ד' הסקנו שהנוף של העציץ הנידון הוא סכך כשר ונחשב מנותק מהקרקע. אך גם אם נניח שיש להתייחס לנוף הנ"ל כאל סכך פסול עדיין אין זה בהכרח פוסל את כל הסכך.

וכן נאמר בשו"ע (או"ח סי' תרכו סעי' א):

...והעושה סוכתו תחת האילן, יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה   בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה;  אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו, אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא אילן,  כשרה, אפילו לא השפיל הענפים למטה לערבם עם סכך הסוכה...  ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, והאילן חמתו מרובה מצלתו, אם ענפי האילן  מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה... הגה:   מיהו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם הסכך,  שאינן ניכרין, בטלין והסוכה כשרה וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול,   מקרי עירוב, וכשר... ".

 

לכן ישנן שתי אפשרויות מעשיות:

1.   אם כמות הסכך הפסול מספיקה לבדה בשביל לסכך את הסוכה - פסול.

2.      אם אין די סכך פסול בשביל לסכך, ויש די סכך כשר: לדעה א' - כשר; לדעה ב' - פסול; ומ"מ אם מערבבים את הסכך הפסול עם הסכך הכשר או שמניחים את הסכך הכשר מעל הסכך הפסול - כשר.  

 

מסקנה:

א.            נראה שסכך הגדל בעציץ שאינו נקוב אפשר לסכך בו כפי שהסקנו בסוף פרק ד'. לכן אם רוצים להשתמש רק בסכך של העציץ בתור סרך - מותר, והמחמיר יש לו על מה לסמוך.

ב.             גם המחמירים יכולים להשתמש בנוף של הצמח הגדל בעציץ, ובלבד שיניח את הסכך הכשר מעל הנוף של צמח העציץ[26].

ג.             יש לציין שיש להסיר את הגג העשוי פיברגלס רק לאחר שיש דפנות, שאל"כ נמצא הסכך קודם לדפנות והוה תעשה ולא מן העשוי[27].


 

[1]  כמבואר בדברי רש"י (סוכה יא ע"א ד"ה פסולה).

[2] עי' במאמרנו (ס' התורה והארץ ח"ו עמ' 349-354); ובנד"ד אפילו לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות ב) שסבר שעציץ המונח במרפסת יחשב עציץ נקוב - במרפסת של קומה שניה ואילך יחשב מנותק.

[3] אמנם המאמר המובא בירושלמי הוא מהתוספתא (דמאי ספ"ה), ושם כתוב עציץ נקוב וכו', אלא שכבר ציינו הגר"א בהגהותיו וחסדי דוד וכן תוספתא כפשוטה שיש טעות סופר וצ"ל עציץ שאינו נקוב כמובא בירושלמי.

[4] רבינו מנוח (לרמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ב); רש"ס ומהר"א פולדא (לירושלמי); חיי אדם (סי' קנב נשמת אדם ס"ק א); חזו"א (כלאים סי' יג סעי' טז ד"ה ירו'). 

[5] עפ"י שבת (צה ע"א), רמב"ם (הל' שבת פ"ח ה"ג).

[6] עי' רמב"ם (הל' גרושין פ"א ה"ח ולח"מ שם).

[7] רמב"ם (הל' בכורים פ"ב ה"ט), ועי' נשמת אדם (שם).

[8] עי' עוקצין (פ"ב מ"י), מכשירין (פ"ד מ"ז) ורמב"ם (הל' טומאת אוכלין ה"ח הי"ב).

[9] גיטין (לז ע"א), ועי' רמב"ם (הל' שמו"י פ"ט הי"ט).

[10] אמנם  עי' רמב"ם (הל' מע"ש פ"י ה"ח), שעץ שגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב נקוב, אך זאת מפני שהשורשים מפעפעים. וע"ע בס' חוות בנימין (ח"א סי' ב) מחלוקת בין מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל ומרן הגרשז"א זצ"ל אם עץ הגדל בעציץ של מתכת - חייב בערלה מדרבנן או שמא פטור לגמרי.

[11] אמנם הנחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ה), ושדה הארץ (ח"ג יו"ד סי' כח) סוברים שגזרו אינו נקוב - אטו נקוב גם בשביעית.

[12] אף שגם שם אפש' לדחות, כי חסרון גט מחובר הוא שמא יקטום ובעציץ שאינו נקוב הוה גזרה לגזרה.     

[13] עי' משל"מ (הל' ביכורים פ"ב ה"ט).

[14] עי' בס' טל אורות (דף קכ).

[15] וכן פירשו כך: פנ"מ ותוס' רי"ד (לירושלמי שם).

[16] מקראי קודש (פסח ח"ב סי' יב ד"ה וח"ב שיחי' אמר).

[17] מנחת שלמה (הוצ' מכון אוצרות שלמה, תשנ"ט, ח"ב סי' ד אות לח ד"ה באות ג).

[18] עי' משך חכמה (שמות יג, י ד"ה מימים ימימה) שיש להחמיר בספק מצוות עשה יותר מספק ל"ת כי עכ"פ לא קיים את המצווה.

[19] ואמנם החיי אדם החמיר בהל' ברכות, אך יש לחלק ששם אפשר לברך שהכל במקום בורא פרי האדמה, וכאן יש לפסול את הסכך לגמרי.

[20] וכעין זה תירץ בס' מנחם משיב נפש (מובא באוצר מפרשי התלמוד סוכה שם הערה 37).

[21] אמנם כן מובא גם במחזור ויטרי (סי' שנז ד"ה תנו רבנן), ואור זרוע (ח"ב הל' סוכה סי' רפה). רבינו ירוחם (ספר אדם נתיב שמיני) כתב: "שעשויה לצל שמסוככת יפה בענין שניכר שעשויה להגן מחורף וממטר, אבל אם עשויה לצניעות בעלמא - אין שם סוכה עליה", ובהמשך דבריו מביא את דברי ר"ת ומסיק "וראשון נראה עיקר", ועי' לבוש (סי' תרלה).

[22] וכן פירש הריטב"א (סוכה שם ד"ה ת"ר).

[23] וכן במאירי (סוכה שם ד"ה סוכת גנב"ך) מפרש והוא שעשאה לצל ולאפוקי לדירה ולצניעות, אך אינו כותב שצריך שיהא מוכח שעשאה כן מתחילה.

[24] ועי' בשו"ת חלקת יואב (או"ח סי' כח) שהחיוב לעשות את הסוכה לצל הוא דווקא בסוכת גנב"ך כי זו לא נעשתה לשם סוכה, אבל כשתחילת עשיית הסוכה היא למצווה אין צורך בכך.

[25] ואין בכך חסרון של תעשה ולא מן העשוי כמבואר ברמ"א (או"ח סי' תרכו סעי' ב); ועי' מ"ב (או"ח שם ס"ק יח ובשער הציון ס"ק כו).

[26] עי' מ"ב (סי' תרכו ס"ק ז) שאם מערב את הסכך הפסול עם הסכך הכשר או אם מניח את הסכך הכשר מעל הסכך הפסול מהני אפי' אם צריך את הסכך הפסול כדי שיהא צילתה מרובה מחמתה. ואמנם יש מחמירים ומתירים רק כאשר צילתה מרובה מחמתה ע"י הסכך הכשר דווקא, ומ"מ בנד"ד שיש הרבה צדדים להקל, מותר בכל גווני.

[27] רמ"א (או"ח סי' תרלה סעי' א) ועי' ט"ז (או"ח שם ס"ק ד).