|
[האמונות שראוי להאמינן] [א. חידוש העולם] וזה, כי אחר שביארנו שהוא יתברך מסולק מן החסרונות, אם לא היה יכול לברוא יש מאין, יהיה זה חסרון בחוקו, שאין לומר שלא ייפול תחת היכולת לברוא יש מאין אלא יש מיש, כי אחר שיצויר מציאותו אצל השכל, כבר אפשר שתבוא האמונה בו, וייפול תחת היכולת בלתי בעל תכלית, (שיטת אפלטון, ראה מורה נבוכים ב, יג). שהרי אף למאמיני הקדמות, הנה הם מודים שהשם יתברך עם היותו שכל פשוט, הוא עילת הכל, ואם כן החומר הוא עלול ממנו באמצעות השכל הנבדל שהוא עלול ממנו. ואיך יהיה השכל הנבדל עילה למציאות החומר, אם אי אפשר להימצא יש מאין, אין לך יש מאין גדול מזה. ואם תאמר שלא יצויר שיברא או יפעל בעת בלתי עת, ועל כן יאמרו שהוא מחויב שיהיה העולם קדמון, יש לומר כי זה הספק אמנם יתחייב לפועל על צד החיוב, אבל לא לפועל על צד הרצון, כי טבע הרצון כן חייב שיהיה פועל בעת בלתי עת, כמו שביאר הרב המורה בפרק י"ח משני. ואחר שהשם יתברך להיותו מבחר הפועלים, ראוי שיהיה פועל ברצון ולא בחיוב, כמו שיתבאר במאמר השני, יתחייב אם כן שהוא ראוי שימציא העולם בעת בלי עת, כי זה דבר מחויב ונמשך לטבע הרצון. [ב. דרגת משה בנבואה] הנה ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, והיא אמונה מסתעפת מתורה מן השמים. [ג. נצחיות התורה] [ד. שמירת מצווה אחת מביאה שלמות] והרביעית היא האמונה בשהשלמות האנושי יושג במצווה אחת ממצוות תורת משה. שאם לא כן, תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות האנושי, אשר כינו אותו רבותינו ז"ל בחיי העולם הבא. [עולם הבא - שלמות האנושית] |
רצה הקב"ה לזכות את ישראל,
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, (מכות כ"ג ב). |
|
ולזה מה שיראה - שתהיה האמונה הזאת שורש פרטי לתורת משה, כמו שנבאר בפרק כ"ט מהמאמר השלישי בעה"י. [ה. תחיית המתים] יש מרבותינו שאומרים שאינה אלא לצדיקים גמורים בלבד, ואחר שאינה מדרגת שכר מיועד לכלל האנשים, כי אי אפשר לכל האנשים להיות צדיקים גמורים, יהיה הכופר בה ככופר באחד מן הנסים הגדולים הנעשים לצדיקים הנכנסים תחת היכולת, ויהיה ענף מסתעף מן העיקר הראשון. ואם התחייה היא כוללת כדעת קצת החכמים, יהיה הכופר בה כופר בחלק מן השכר והעונש המיועד לכלל האנשים או לכלל האומה, ויהיה ענף מסתעף מן העיקר השלישי. אבל אינה עיקר ולא שורש, לא לתורה אלוהית בכלל ולא לתורת משה בפרט, לפי שכבר יצויר מציאותם זולתה. כי אחר שהמאמין יודה בשכר והעונש בכלל, הן גופי ובעולם הזה, או רוחני בעולם הבא - אין הכופר בה כופר בשורש ולא בעיקר מתורת משה. ואולם היא אמונה מקובלת באומה - יחויב להאמינה כל בעל תורת משה רבנו, כמו שיתבאר במאמר הרביעי (בפ' כ"ט ול' ול"א) בעזרת השם. [ו. משיח] ואולם אינה שורש ולא עיקר לתורת משה, כי כבר תצויר תורת משה, עיקריה ושורשיה זולתה. [מה לא נכלל באמונות הרצויות?] גם לא מנינו אמונה היות השכינה שורה בישראל, והיות האש יורדת מן השמים על מזבח העולה, והיות הכהן נענה באורים ותומים וכיוצא בהן, לפי שאלו נכללות באמונת הנסים והנפלאות שהיו בתורה בכלל, ואין ראוי למנות אלו יותר משאר הנסים, כאמונת בקיעת ים סוף, או פתיחת הארץ ובליעת קרח ועדתו, ושנכנסו חיים שאולה, ולהורות על הפלגת הנס שסתמה הארץ את פיה עליהם, כמו שאמר הכתוב: ותכס עליהם הארץ (במדבר ט"ז), שלא כדרך הבקיעה הנעשית ע"י הרעש שהיא נשארת כך בקועה תמיד, כי כל זה וכיוצא בו בכלל האמונה בתורה ובכל הנסים המסופרים בה. [הכופר בשש אלו אינו כופר בתורה אבל הוא "מין"] והכופר בהן יקרא מין, אף על פי שאינו כופר בתורה - ואין לו חלק לעולם הבא. |
|
[על החקירה באמיתות הדתות] - אם הבעל דת מצד היותו בעל דת רשאי או מחויב לחקור על עיקרי דתו ואמונתו אם הם אמיתיים ומסכימים למה שהנחנו מעיקרי הדת האלוהית אם לאו? - ואם הוא רשאי לחקור; האם הרשות נתונה בידו לבחור הדת שיראה לו יותר אמיתית מזולתה אם לאו? והנה יתחייבו לשני חלקי הסותר הרחקות עצומות. ראשונה - שאם נאמר שהבעל דת מחויב לחקור על עיקרי דתו, או רשאי להבחין בין עיקרי דתו ובין עיקרי דת אחרת, יתחייב שלא יהיה שום בעל דת קיים באמונתו. ולא יהיה אם כן ראוי לקבל שכר על האמונה אם לא יהיה קיים בה ובלתי מסופק בה כלל, אחר שלא תקרא אמונה אלא כשלא תשער הנפש בסתירתה, כמו שביארנו (פרק י"ט), ואם יחקור, הרי זה מראה שהוא מסופק בה. [התוצאות של רשות לחקור] ואם הוא רשאי, יתחייב שלא יהיה שום בעל דת מצליח ולא נושע באמונתו, וזה כי כשיבחין בין עיקרי דתו ועיקרי הדת האחרת, וימצאם יותר אמיתיים מעיקרי דתו, וימיר דתו בדת האחרת, עדיין אי אפשר לו להיות קיים באמונת הדת ההיא האחרת אשר בחר לנחלה לו. כי אפשר כשיחקור ויבחין בין אותה הדת השנית ובין דת שלישית אחרת, שימצא עיקריה יותר אמיתיים, ויצטרך להמיר השנית בשלישית, וכן על זה הדרך השלישית - ברביעית, והרביעית - בחמישית, וכן לבלתי תכלית. ולא יהיה אם כן שום בעל דת קיים באמונתו, עד שתשלם חקירתו בכל הדתות שבעולם, ויבחר אחת מהן על כולן. ואולי תהיה דת אחרת בקצוות הישוב אשר לא תיוודע אליו, והיא תהיה היותר אמיתית מכולן?! ולא יהיה לפי זה שום בעל דת נושע באמונתו, אחרי שאי אפשר לו להיות מאמין אמונה שלמה עד יחקור על כל הדתות. ואי אפשר לו לחקור על כולן כמו שאמרנו. ולזה יתחייב שלא יהיה שום בעל דת רשאי לחקור על עיקרי דתו ואמונתו כדי שיאמין אמונה בלתי מסופקת. [התוצאות של חוסר רשות לחקור] אם שיהיו כל הדתות מביאות אל ההצלחה האנושית, ולא יהיה יתרון לאחת מהן על האחרת בשכר והעונש, אחר שאין שום בעל דת יכול לחקור עיקרי דתו ולא להמיר אותה בזולתה; וזה מגונה מאוד - שיהיו הדתות שהן חולקות האמת והשקר בחיוב והשלילה, בשילוש והייחוד - מביאות אל ההצלחה בשווי! ואם נאמר שלא יביאו שתיהן אל ההצלחה, אלא האחת מהם בלבד - יתחייב שקר עצום, והוא שיהיה האל מעוות משפט - להעניש בעלי הדת המזויפת המתדמה באלוהית, עם שאין רשות ביד המאמין בה לזוז הימנה, ולא להמיר אותה בזולתה, ולא לספק בה כלל! חלילה לאל מרשע ושדי מעוול! וזהו הספק שיסופק בכל הדתות הנקראות אלוהיות, וראוי שנשתדל בהתרתו. [כל הדתות מסכימות שהיהדות אלוהית] וזה - אם בדתות החולקות על הדת האלוהית - זה מבואר מאוד בהן, כי אין ראוי לשום אדם להתפתות להאמין דבר כנגד הדת שהוא מוסכם עליה היותה אלוהית, אלא אחרי חקרו על הדת ההיא השנית, או השלישית ועל עיקריה, על דרך שביארנו בפרק שמונה עשר מזה המאמר. ואם בדת האלוהית, גם כן ראוי לבעל הדת ההיא לחקור עליה אם היא זמנית או נצחית, ובאיזה דבר ממנה אפשר שיבוא השינוי אם יתבאר שאינה נצחית. ובעבור זה כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ארבעים מן החלק שני מספר המורה, שכל בעל דת ראוי לו לחקור על דתו. ואמר שם כי החקירה הזאת היא משני צדדים: |
אם מצד הדת בעצמה, וזה כשיעיין בציוויה ואזהרותיה, אם הם להסיר העוול והחמס ולסדר ענייני המדינה בלבד - ראוי לו שידע שזה הדת נימוסית ולא אלוהית. וכשתמצא הדת שהיא, עם שתכוון אל הסרת העוול והחמס מבין אנשי המדינה, תעיין גם כן לתת דעות אמיתיות בשם יתברך ובמלאכים, ותשתדל לְחַכֶּם בני אדם ולהעירם על תכונת האמת בכל המציאות כולו, הנה זה אות היותה אלוהית.
ואם מצד מניח הדת, וזה, בשיבחן הנביא או השליח ההוא המתפאר בשבאה התורה ההיא מהשם על ידו - אם היה כן, או הם מאמרים לקחם מזולתו; ואופן בחינתו הוא בחינת שלמות האיש ההוא וחקירת מידותיו ופעולותיו; והגדול שבמופתים - הנחת התענוגים הגופים ובזות אותם, וכל שכן חוש המישוש אשר הוא חרפה לנו, כמו שאמר אריסטו. |
|
זהו תורף דבריו בפרק ההוא.
[נצרות] [בחינת מניח דת האיסלאם] אבל אין זה מספיק להבחין הדת המונחת מהחכם המניח שורשים אמיתיים, כמו שראויים אל הדת האלוהית, והוא בעצמו בעל הנהגה טובה - במה ייוודע אם הדת ההיא אלוהית באמת, או אנושית ומתדמה באלוהית? ועל כן אני אומר, כי בחינת הדת היא מהשני צדדים, כמו שכתב הרב ז"ל, על הדרך שאבאר. וזה: שיבחנו תחילה עיקרי הדת ההיא, אם הם מסכימים לעיקרי הדת האלוהית שכתבנו, ויבחנו השורשים המסתעפים מהם על הדרך שביארנו בפרק חמשה עשר מזה המאמר. ואם תמצא הדת ההיא מסכמת או בלתי חולקת על העיקרים והשורשים ההם, ועם זה תשתדל להסיר העוול מבין אנשי המדינה ולהעמידם על דעות אמיתיות רחוקות מן הדמיונות הנמצאות לנשים ועמי הארץ, ותעורר אותם על השלמות האנושי, הנה זה אות היותה אלוהית. וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל בתורת כהנים (פרק ד' י"ד מ"ה ע"ב): |
ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט)
רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה; בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, (בראשית ה') שכתוב בו: ביום ברוא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו. |
|
שבאר שיש באדם צורה אנושית - היא בדמות אלוהים, ועל כן ראוי שיזהר שלא יבזה אותה - לא בעצמו ולא בחברו, ושישתדל בהישארותה והדבקה בעליונים, במקום אשר ממנה חוצבה. וזה העניין ראוי שתכלול אותו התורה האלוהית. אבל עדיין אפשר שתהיה מונחת מחכם או חכמים, עד שתבחן מן הצד השני. וזה כשיבחן דרך האימות שנתאמת בו שליחות השליח שתינתן על ידו. אם נתאמת אימות עצמי כמו שנתבארו בפרק י"ח מזה המאמר - הנה היא אלוהית. ואם לאו - הנה היא מזויפת ומתדמה באלוהית, אף אם היא תודה בכל העיקרים והשורשים, וכל שכן אם תחלוק עליהם או על שום אחד מהם. |
|
[האם יתכנו דתות רבות?] ונאמר שהנה יראה שהוא מחויב שתהיה אחת, וזה - אם מצד הנותן ואם מצד המקבל. מצד הנותן - כי אחר שהמסדר שהוא השם יתברך הוא אחד מכל צד, כי אין לו יתברך יחס מתחלף אל קצת האנשים מקצת. ומצד המקבל, כי אחר שמין האדם אחד באנושות, הנה הסידור המישיר אותו אל הגעת שלמותו האנושי ראוי שיהיה אחד. ויראה מזה, שהוא ראוי ומחויב בדת האלוהית שתהיה אחת אל כלל האנשים. [בחינה מצד המקבל] לפי שהוא מבואר שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצת, אם מצד התחלפות מזגי האבות או מצדדים אחרים, עד שאי אפשר שיסכימו שני אנשים על מזג ותכונה אחת, כמו שכתב אבן סינ"א באופן הראשון מן הספר הראשון מן הקנון. עד שכבר יגיע מהתחלפותם שיהיו כמעט הפכים במידותיהם, עד שימצא איש אכזרי בתכלית - עד שיגיע מאכזריותו שיהרוג צעיר בניו, וימצא איש אחר בתכלית רכות הלבב - עד שיחמול על הריגת עכבר או נמלה. ויתחלפו האנשים בזה גם כן מצד התחלפות מקומות מושבותיהם, כי טבעי הארצות מתחלפות בשנויי האווירים וההרים והמימות וכיוצא בזה. עד שתמצא ארץ שפירותיה גסים וקשים בטבעם, וזה מצד שהאוויר שהם גדלים בו איננו זך ונקי. ותמצא ארץ אחרת שפרותיה בלתי ערבים או בלתי בריאים, מצד שהמימות שגדלים עליהם אינם טובים. והבעלי חיים הניזונים מאלו הפירות בהכרח שיתדמה מזגם אל המזון שהם ניזונים ממנו. וארץ אחרת שימצאו פירותיה בהפך, והבעלי חיים הניזונים מהם יהיה מזגם הפכי אל אנשי הארץ האחרת. ומזה הצד ימצאו אנשים בעיר אחת או במחוז אחד יותר חריפים ויותר פקחים מאנשי ארץ אחרת. ויתחייב מזה שיתחלפו מיני הסכמות בין שתי אלו הארצות להתחלפות מזגי היושבים בהם, ויצטרך לכל אחת מהן נימוס מתחלף לנימוס אחרת בזמן אחד בעצמו. אלא שאחר שהשינוי הזה הוא מתחייב מצד המקבל ולא מצד הנותן, ראוי שיהיה השינוי בדברים אשר מצד המקבלים, וזה בפרטי ההנחות וההסכמות אשר בין האנשים, כפי התחלפות הארצות בנאה ובמגונה, כי יהיה הנאה אצל קצת מגונה אצל קצת. אבל בעיקרים הכוללים והשורשים המסתעפים מהם, שכל זה מצד הדברים הנתלים בנותן, אי אפשר שיצויר בזה שום חילוף. [תורת נח בצד תורת ישראל] ואין ספק שהאומות היו מגיעות ע"י תורת בני נח, אחר שהיא אלוהית, להצלחה האנושית, עם שלא הייתה במדרגת ההצלחה המושגת לישראל מצד התורה. אמרו רבותינו ז"ל: חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. וזה מה שיורה שאפשר שימצאו שתי תורות אלוהיות בזמן אחד לאומות מתחלפות, וכל אחת מהן מגעת המתנהגים על פיה אל ההצלחה האנושית, אף על פי שיתחלפו במדרגת ההצלחה המושגת מצד שתי התורות. וההתחלפות הזה בתורות אי אפשר שיבוא בעיקרים ולא בשורשים המסתעפים מהם. ולזה תישאר הבחינה אשר לתורה מצד עצמה תמיד על עניין אחד. [בחינה מצד השליח] ואמנם אם אפשר שתשתנה הדת האחת בעצמה, עם היותה אלוהית, לעם אחד בעצמו ובארץ אחת בעצמה, זה ממה שנחקור עליו במאמר השלישי פרק י"ג בעזרת האל יתברך. |
|
[סיכום - מהות שלושת העיקרים] |
מציאות השם,
ותורה מן השמים, ושכר ועונש. |
|
כי אלו השלושה - לא תצויר תורה אלוהית זולתם.
ושתחת אלו השלושה, שורשים אחרים מסתעפים מהם, הם אצל העיקרים הללו במדרגת המינים הנכנסים תחת הסוגים, כי בהסתלק אחד מהשורשים - לא יסתלק העיקר, ובהסתלק העיקר - יסתלקו השורשים, כמו שביארנו. והשורשים שהם תחת עיקר מציאות השי"ת, כפי מה שיחייבהו העיון ולפי מה שתגזרהו תורת משה, הם: |
האחדות,
וסילוק הגשמות, ושאין לו יתברך יחס עם הזמן, ושהוא מסולק מן החסרונות, |
|
ותחת תורה מן השמים הם: |
הנבואה,
ושליחות השליח |
|
ותחת השכר והעונש הם: |
ידיעת השם,
וההשגחה לשכר ועונש, אם בעולם הזה ואם בעולם הבא, בין שיהיה רוחני בין שיהיה גשמי. |
|
ואין בהכרח לתורת משה להניח שום עיקר ולא שורש אחר מסתעף מאלו זולת אלו. כי שראוי לעבדו ולא לזולתו, כבר ביארנו שהוא מצווה, ושאין ראוי למנות שום מצווה שורש ולא עיקר. ושלא תנוסח התורה ונבואת משה נכנסין תחת אימות שליחות השליח, כמו שיתבאר במאמר השלישי פרק עשרים בעזרת ה'. וביאת המשיח ותחיית המתים כולם נכנסים באמונת השכר והעונש על הדרך שראוי שיאמינהו כל בעל תורת משה. וכן דעת מורי הר"ר חסדאי קרשקש, שכל אלו וגם החידוש - הם אמונות אמיתיות, ראוי שיאמינם כל בעל דת משה, אבל אינם שורשים ולא עיקרים אליה - לא כלליים ולא פרטיים. ואולם הפרטי אליה הוא שמצווה אחת ממנה לבדה תספיק להקנות השלמות ומדרגה מה ממדרגות העולם, הבא כמו שביארנו בפרק שלושה ועשרים מזה המאמר. [שורשים בנצרות ובאסלם] כי הנוצרים יניחו תחת מציאות השם - השילוש והגשמיות, והוא מבואר שזה סותר לשורשים המסתעפים מעיקר מציאות השם. ותחת השכר והעונש יניחו ביאת המשיח ותחיית המתים, והוא מבואר מאלו - שלא יצויר מציאות דתם זולתם. וכן הישמעאלים יניחו הגזרה והיכולת הנקרא בערבי אלקצ"א ואלקדר תחת ההשגחה, והוא מבואר שאם היה זה כן שתסתלק בזה הבחירה, ולא יהיה אם כן מקום לשכר ולעונש כלל. ומה שלא מנינו הבחירה בכלל העיקרים לדת האלוהית עם שהיא הכרחית אליה, לפי שאינה עיקר אליה במה שהיא אלוהית, אבל מצד שהיא קודמת בהכרח לכל הישרה ונימוס אנושי היה או אלוהי. [סיכום העיקרים והשורשים] |
מציאות השם,
והאחדות, והרחקת הגשמות, ושאין לו יתברך התלות בזמן, ושהוא יתברך מסולק מן החסרונות, ומציאות הנבואה, ואימות שליחות השליח, ותורה מן השמים, וידיעת השם, וההשגחה, והשכר והעונש. |
|
ואם נמנה ידיעת השם וההשגחה עיקר אחד, כמו שמנה אותם הרמב"ם ז"ל, יהיה מספר העיקרים עשרה בלבד.
ואם נמנה הבחירה בכלל העיקרים לדת האלוהית, אחר שהיא קודמת לה בהכרח, אף על פי שאינה הכרחית לה במה שהיא אלוהית, יהיה מספר העיקרים י"ב או י"א. ולא נמנה התכלית בשילוח עיקר לדת האלוהית, אף על פי שהוא קודם לכל סידור ונימוס - אנושי היה או אלוהי - כבחירה, להיות השכר המיועד בדת האלוהית הוא התכלית המיוחד אליה שכבר נמנה עם העיקרים. ובכאן נשלם המאמר הראשון החוקר על מספר העיקרים והשורשים המסתעפים מהם, ועל הדברים הכוללים לדתות האלוהיות. והשבח לאל אשר עד הנה עזרנו, ועד הנה הגיע מה שהייתה כוונתנו לבאר מעניין העיקרים והשורשים המסתעפים מהם בחיבור הזה. ואולם לבקשת אוהבי ורעי מן המאמינים ובעלי העיון, בקשו ממנו לבאר להם הבנת העיקרים האלו ושורשיהם המסתעפים מהם והנלווים אליהם בדרך נכונה וקרובה אל העיון התורי, הגדלתי והוספתי עוד השלושה מאמרים אחרים הנמשכים לזה, ועל כן ייעדתי בתחילת הספר לבארם. ובאל לבדו העזר. יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהילה. אמן. |
