בראותי תוקף הגלות, גלות ירושלם אשר ספרד, כל היום אכלונו הממונו אויבינו העומדים עלינו לכלותנו בלשון מדברת גדולות, באמרם אלינו כל היום כי שקר נחלו אבותינו, מלאני רוחי רוח נדיבה ופרשתי אגרת תשובה בעיקרי אמונתם על פי השכל והמופת יסודה, היא אגרת ידועה לפרופייט (אגרת "אל תהי כאבותיך") וכו'... ורשמתי מה שעשה הר' חסדאי במאמר קטן הכמות ורב האיכות והמעלה אשר בחר בלשון ארצו. ולקיצורו ועומקו נעלם מבני עמנו תועלתו וכו'. ואני בהיותי שאנן ושקט על שמרי בבית מדרשו בהלו נרו על ראשי וסביבותי תלמידיי העתקתיו להם על לשוננו, להגיד כח מעשיו לעם ה' ונחלתו וכו'. ולתת חרב בידם למלאות מצוה להשיב אמרים אל הרודף וכו' ולעמוד בפרץ המערכה.

שרים ונכבדים בושו ממני ויפצרו בי לחבר מאמר להודיע בו הספקות והביטולים אשר יעשו שומרי חומת תורת משה ע"ה נגד אמונת הנוצרים וכו'. מפני שכוונת המאמר היא כי להניח הספקות והביטולים לאמונת הנוצרים ראוי להבין תחלה כוונתם בעיקריהם, ולצייר אמתתם לפי דעתם אשר עליהם הריב והמצה.

ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד),
כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד (שם ד, ל),

אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע (ישעיה מג, יא),
אני ה' ואין עוד, זולתי אין אלהים וגו' כי אפס בלעדי, אני ה' ואין עוד (שם מה, ה-ו),
ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי (הושע יג, ד),

ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט),

יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה (ישעיה מה, ז),

כל חטא וגדופה יכופרו לאדם אפס המגדף את הרוח לא יכופר לו. ומי אשר ידבר דבר בבן האדם יכופר לו ומי אשר ידבר בריה"ק לא יכופר לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (מתיא יב, לא-לב).

הטוב! מה אעשה לרשת חיי עולם? ויאמר אליו, למה זה תקראני הטוב, ואין טוב כ"א אחד הוא האלהים (שם יט טז-יז),

ועל מועד היום הזה והשעה ההיא (ביאת המשיח) אין איש יודע ולא מלאך [290] בשמים ולא הבן בלתי האב לבדו (שם כד, לו),

בעת ההיא עלץ לב ישו ברוה"ק ויאמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את כל אלה מחכמים ונבונים וגלית אותם לעוללים, אכן אבי כן רצית אתה (לוקס י, כא),

לא תורתי שלי אני מורה כ"א תורת שולחי (יוחנן ז, טז),

כי לא הושפע רוה"ק בטרם לוקח ישו אחר כבוד (שם ז, לט),

ואני אחלה פני האב ויתן לכם מליץ אחר אשר ישכון אתכם עדי עד הלא הוא רוח האמת אשר העולם לא יכול לקבלו באשר לא יראנו ולא ידענו, ואתם ידעתם אותו כי הוא שוכן אתכם, ואף היה יהיה בתוככם (שם יד, יז),

הולך אני אל האב כי האב גדול ממני (שם יד, כח),

ואני לא אוכל עוד להרבות אמרים אתכם מפני שר העולם אשר יבוא והוא אין לו חלק בי כל מאומה (שם יד, ל).

ראש כל איש הוא המשיח, וראש האשה הוא האיש, וראש המשיח הוא האלהים (פאול אל הקורנתים א' יא, ג),

אל אחד ואבי כל, אשר הוא על כל, ועם כל, ובתוך כל (אגרת פאול אל האפסיים (ד, ו),

ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה (בראשית ו, ב),

בני בכורי ישראל (שמות ד, כב),

בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א).

קום קח את הילד ואת אמו וברח לך מצרימה ושב שם עד אשר אומר אליך, כי הורדוס מבקש את נפש הילד לקחתה (מתיא ב, יג).

ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (בראשית יט, יא),

הך נא את הגוי הזה בסנורים, ויכם בסנורים כדבר אלישע (מ"ב ו, יח).

וישלח המלך את ידו לאמר תפשוהו ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו (מ"ב יג, ד) וכו'.

כשהיה ישו בן י"ב הלך לירושלם עם אבותיו לחוג הפסח, ויותר הוא לבדו בירושלם, ויבקשוהו וימצאוהו בין התלמידים, ותאמר לו אמו למה עשית זאת? אביך ואני עצבים וכואבים ומבקשים אותך.

אל יאמר הנכשל במסה "האלהים נסה אותי" כי כמו שאינך מנסה את האלהים ברע, כן גם הוא לא ינסה איש לעשות רע, רק כל איש תאות נפשו תנסהו והוא ימשך וילכד בה (אגרת יעקב א, יג-יד).

ויהי בעלותם מעליו ויאמר פטרוס אל ישו, אדוני טוב לנו לשבת פה, נעשה נא שלש סכות אחת לך ואחת למשה ואחת לאליהו וכו' (לוקס ט, כח-לד).

אם אני לבדי מעיד עלי לא נאמנה עדותי, אך יש עד אחר לי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה. אתם שלחתם את יוחנן והוא מעיד עדות אמת (יוחנן ה, לב-לג).

ויען ישו, אם אני אתן כבוד לנפשי כבודי כאין, אך אבי הוא מכבדני (שם ח, נד),

ויענו אותו היהודים לאמר, על מעשה טוב לא נסקלך כ"א על גדוף השם, באשר כי אדם אתה והנך אומר לנפשך אלהים אתה, ויען אותם ישו הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתה וכו' (שם י, לג-לד).

אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וגו'.

ויסגרוהו הגוים (הרומיים) להתעלל בו ליסרו בשוטים ולצלוב אותו (מתיא כ, יז-יט; מרקוס י, לד).

ויאמר, אבי אתה כל יכול! העבר הכוס הזה ממני, אבל לא כרצוני, אלא כרצונך (מתיא כד, מב).

אוכל לחמי הגדיל עלי עקב (שם יג, יח)

התאזרו עוז כנוח עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלם ובכל יהודה ובשמרון עד קצה הארץ (מפעלות השליחים א, ח),

התשוב בעת הזאת את הממלכה לישראל?

לא לכם לדעת את העתים ואת המועדים אשר יעד האב בממשלתו (שם פסוק ז),

חלילה לנו מחשוב כי דומה האלהים לזהב וכסף או לאבן או לתבנית מעשה אדם חרש וחושב (מפעלות השליחים ז, כט),

לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ, ד)?

מה אדם (כמו בן אדם) ותדעהו בן אנוש ותחשבהו (תהלים קמד, ג),

מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן (ישעיה נא, יב),

ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד, לא)

אתם קרוים אדם ואין הגוים קרוים אדם.

עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם - ארבה אותם כצאן אדם (שם לו, לז).

תחי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך (תהלים פ, יח).

הבן בן אדם (דניאל ח, יז).

כי ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך (תהלים ב, ז),

מאין לזה החכמה והנפלאות? האין זה בן החרש (הנגר), הכי לא נקראת אמו מרים ואחיו יעקב ויוסף שמעון ויהודה, ואחיותיו הלא הנה כלן אתנו, ומאין לו כל אלה? (מתיא יג, נד-נו).

לא מצאנו זה שכתב עליו בתורת משה והנביאים - את ישו בן יוסף מנצרת. ויאמר אליו נתנאל, הכי מנצרת יבוא טוב? ויאמר אליו פיליפוס, בא וראה. וירא ישו את נתנאל בא לקראתו וכו' (יוחנן א, מה-מז).

וכאשר מלאו לה ימי טהרה על פי תורת משה העלה אותו לירושלם להעמידו לפני הכהן וכו' ולהקריב קרבן כמצות תורת משה שתי תורים או שני בני יונה (לוקס ב, כב)

אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה (ויקרא יב, ד)

ובבואה אליו אמו עם אחיו ולא יכלו לגשת אצלו מפני רוב העם ויוגד לישו לאמר אמך ואחיך עומדים בחוץ ומבקשים לראותך, ויען ויאמר בהראותו לההמון: אלה הם אמי ואחי השומעים את דבר אלהים והמקיימים אותו (לוקס ח, יט),

הנה אין להם יין, ויאמר אליה ישו "מה לי ולך אשה, עוד לא באה עתי". אך לאחרונה נתרצה להפוך שש כדי אבן של מים ליין (יוחנן ב).

ויביאני אל בית הלצות (ברומא) ויראני שם אבן שיש ולה כפני בתולה אשר לא ידעה איש, ואמר אלי מה אתה רואה, ואומר אני רואה אבן אחת בדמות אשה יפיפיה, ויען המדבר אלי ויאמר, האבן הזאת היא אשת הבליעל, ובשעה שידעה אותה הבליעל הרה ותלד את ארמילוס, והוא יהיה ראש לכל עבודה זרה וכו' (ספר זרובבל, נדפס באוצר מדרשים ח"א 160).

ירד השטן לצורת האבן ויתחבר עמה ותתעבר ותלד את ארמילוס, והוא ימלך ארבעים יום ואח"כ יבוא משיח בן יוסף לירושלם ויהרג ע"י חיל גוג ומגוג. (מדרש עשרה מלכים, באוצר מדרשים ח"ב 466).