|
תוכן הפרק:
[תורה מן השמים] [א. לא יתכן שהעולם מסודר, אך ללא מצוות מה'] [השכל האנושי טועה, וראיה מאפלטון] [אם סדר העולם נובע מהשכל - האם אינו מחויב המציאות] [ב. כל מה שברא ה' - מושלם] [ברכות התורה] [ג. האדם תכלית העולם - הכרח שיהיה לו תורה] [בריאת האדם] [מבנה התורה כנגד המופתים שחייב תורה משמים] [לא השכל הפועל מוציא לפועל, אלא רצון ה'] |
|
[תורה מן השמים] כי עיקר זה, שהוא תורה מן השמים, כאשר האדם יפשיט בגדים הצואים הרעות ויטהר רעיונו, אזי יעמוד על הבירור במופת חותך, כי אי אפשר רק שהתורה מן השמים. והנה אלו האנשים בעצמם, כאשר היו חוקרים על מציאות הסיבה הראשונה, היו מביאים מופת חותך על מציאות הסיבה הראשונה, במה שמסודר ממנו הכל כמה שנראה בנמצאים טוּב סדרם ויושר פועלם, וכל הדברים אשר נראו לעין הכל בחכמה נפלאה. ודבר זה אי אפשר שיהיה במקרה, כי המקרה לא יתמיד ואינו הרבה. אבל כאשר נראה בכל הנמצאים כולם הסדר והחכמה, גזרו במופת חותך שאי אפשר שלא יהיה זה רק ממסדר ממציא הכל, הוא האל אשר סידר הכל בחכמתו וברא הכל בתבונתו. ומעתה נשאל להם אחר שהם מודים בשני דברים: האחד שכל המציאות מסודר, והשני שאין ראוי לומר שיהיה המציאות העולם וטוב סדרו במקרה קרה, כי המקרה אינו תמיד ואינו רב מאוד, וכל הנמצאים עם ריבויים הם מסודרים ועומדים תמיד כסדרם, ולפיכך סדר הנמצאים אינו במקרה קרה. והנה נשאל להם: אם היה בעולם הרציחה והניאוף והגזל והחמס, אם היה זה מציאות יושר מסודר? הרי הדבר הזה אי אפשר לומר שדבר זה הוא מסודר ביושר. ואם נאמר כי אין התורה מן השמים, רק הוא שֵׂכֶל האדם, ומדעתו והוא משיג שאין ראוי שיהיה בעולם הרציחה והניאוף, הרי הוא מבואר כי כל חכמה ודעת אשר יקנה האדם מעצמו, הוא מקרה קרה שאפשר שישכיל או לא ישכיל, ויהיה נשאר בכוח, כי השכל בעת בריאתו הוא בכוח. ואחרי כי אי אפשר לומר שיהיה העולם רק במקרה קרה, וכבר הרחיקו בעצמם לומר שיהיה סדור העולם במקרה קרה, לכן לפי דבריהם בעצמם אי אפשר לומר רק שמיד שברא השם יתברך את האדם, וביום ברא אלוהים את האדם סידר את מעשיו, וכמו שדרשו ז"ל (סנהדרין נ"ו א) על הכתוב ויצו ה' אלוהים על האדם, שמיד נצטווה האדם בשבע מצוות בני נח, וכמו שיתבאר עוד. [א. לא יתכן שהעולם מסודר, אך ללא מצוות מה'] כי השכל הוא בכוח ולא בפועל, כי אין מעצם האדם ומבריאתו שיהיה משכיל בודאי. גם אפשר שישכיל הדברים בחילוף מה שהוא. [השכל האנושי טועה, וראיה מאפלטון] [אם סדר העולם נובע מהשכל - האם אינו מחויב המציאות] לפיכך אי אפשר רק שיהיה האדם מסודר מן השם יתברך לגמרי מצד העילה, כי איך אפשר לומר שיהיה העולם מחויב מצד העילה מצד המציאות שלו, ומצד סדרו שהוא צריך אל הסדר אינו מחויב מצד העילה, ודבר זה מחייב בגזרה מחויבת שהאדם מצווה מן העילה ובזה הוא מסודר מצד עילתו במציאותו ובסדרו כאשר ראוי. [ב. כל מה שברא ה' - מושלם] וכאשר אנו חוקרים על גדר ההשלמה, הנה עניין ההשלמה שאין בו תוספת וחסרון כלל, שאם יש בו תוספת לא היה זה שלמות, וכן אם היה בו חסרון הרי אינו שלם. והאדם הזה הוא חסר, כי מעלת האדם מצד השכל, ומצד הזה האדם חסר שהוא חסר השכל, ואף אם ימצאו פרטים שהם בעלי שכל, מכל מקום אין בדבר זה השלמה כלל, כי האדם נברא בכוח על השכל, ואף אם הוציא שכלו אל הפועל, עדיין אין כאן שלמות, כי תמיד הוא בכוח יותר לצאת אל הפועל ואין כאן השלמה כלל. כי השלמה הוא כאשר אין כאן תוספת, ודבר זה אינו באדם, כי תמיד אפשר לו להוסיף על השכל, והרי כל הנבראים יש להם השלמה. אמנם כאשר נתן השם יתברך לעולם התורה - דבר זה השלמת השכל לגמרי, ואף כי האדם אין משיג כל התורה, מכל מקום יש לאדם השלמה בצד הזה שנתן לו התורה שבה הכל ויש לו השלמה. כמו שאמרו (אבות פרק ה') הפוך בה דכולה בה. ודבר זה שמוציא האדם שלמותו אל הפועל תמיד להתחכם, דבר זה אינו עיקר, כי אין זה השלמת הכלל, רק מה שנתן התורה לכלל ישראל דבר זה הוא השלמת הכלל, ומה שהאדם משיג בתורה, שזה משיג הרבה וזה מעט, אין זה חידוש, כי אף בשאר הנמצאים, אף שהם כולם מין אחד, יש בהם שינוי בדבר שאינו מגיע לעצמו, שזה גדול וזה קטן, לזה יש כוח גדול וזה אינו בעל כוח, אבל הם שווים בדבר שמגיע לעצמו ואין בהם שינוי. וכן נתן התורה אל הכלל ביחד. והוא השלמה אחת בכלל מבלי תוספת ומבלי חסרון, לכך אי אפשר לומר רק השלמה אחת שיש אל הכלל. וכדכתיב: (שמות י"ב) תורה אחת. ודבר זה השלמת המין, עד שיהיה הכל שווה. וכדכתיב: תורה אחת יהיה לכם וגו'. ומפני זה נתנה התורה במידבר, שהוא מקום הפקר, שתהיה התורה השלמת מין האנושי בכלל. ואם כי לא היו האומות רוצים לקבל את התורה, דבר זה הוא מצד המקבל בלבד, ודבר זה מחייב התורה מן השמים, עד שיהא השלמה אחת שכלית אל המין בכלל. ואם לא היה תורה מן השמים, היה השלמה מיוחדת לכל פרטי ופרטי, והכל לפי השכל שלו, ודבר זה אי אפשר כמו שאמרנו. [ברכות התורה] ומפני כי דבר זה אינו רק מה שמוציא שכל האדם הפרטי אל הפועל, ולא הזכיר השלמת הכלל, ודבר זה מחויב ומוכרח להיות כמו שהתבאר, ולכך תיקנו ברכה שלישית: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה, וזהו מפני שהשם יתברך השלים את הכלל בתורה שנתן השם יתברך על הר סיני ואמרו (שבועות ל"ט א) כי אף הדורות שעתידים לעמוד. וכל זה מפני כי התורה היא השלמת הכלל, כי אי אפשר זולת זה. והארכנו בזה במקום אחר. ודבר זה הוא מופת חותך ברור שאין לספק בו מי שיש בו חכמה. [ג. האדם תכלית העולם - הכרח שיהיה לו תורה] כי האדם מיוחד מכל הנמצאים שהוא בעל בחירה רצונית לעשות מה שירצה, ואינו כמו העליונים שהם עושים רצון קוניהם בלא שינוי וחלוף כלל, רק עומדים על מתכונתם אשר נבראו, זולת האדם אשר הוא בעל בחירה רצונית לעשות. ולכך אם לא היה מצווה במעשיו היה הוא חלוק בתחתונים, כי היה רשות לעצמו ולא היה לו קשור וסדר בעילתו, ודבר זה אי אפשר שיהיה האדם נבדל מן העילה ויהיה ברשות עצמו. ובאולי יאמר כי האדם וכל הנמצאים תחת רשות העילה מצד שיכול לעשות בהם כרצונו להמית ולהחיות. ובדבר זה האדם תחת רשות העילה. דבר זה אין לומר כלל, כי אם האדם תחת רשות השם יתברך מה שיש בידו להמיתו ולהפסידו, אין זה מצד במה שהאדם הוא שכלי, כי כל הנבראים משותפים בזה, אבל במה שהוא אדם שכלי, מצד הזה ראוי שיהיה תחת רשות העילה. ואי אפשר שיהיה זה רק כאשר נתן לו התורה, שעל ידי התורה האדם במה שהוא שכלי תחת רשות העילה אשר ציווה עליו שיהיה הנהגה שלו בעניין זה, ואם לא כן, אין האדם במה שהוא מיוחד בעל שכל תחת רשות העילה, רק הוא תחת העילה במה שהוא משותף עם שאר התחתונים, לא במה שהוא מיוחד מבין שאר הנמצאים. ולכך כאשר הוא בן י"ג שנה, שאז האדם בעל שכל ודעת והוא בעל מעשים, נצטווה והוא תחת רשות העילה מצד זה. ובאולי יאמר עם כל זה הרי הבחירה היא באדם לעשות רצונו כאשר ירצה. אין זה שאלה, כי דבר זה מצד היצר שבו, וכבר אמרנו כי גופו שבו יצרו, הוא תחת העילה להמיתו ולהפסידו, ובזה משותפין כל הנבראים. אבל מה שהוא תחת רשות העילה, מצד שהוא אדם שכלי, אי אפשר לומר כן, רק מצד שגזר על האדם גזרת מצוותיו. ולפיכך מלבד כי התורה מן השמים הוא מבואר בתורה ועל ידי הנביאים, ביארו חכמים בחכמתם לכל באי עולם כי התורה מן השמים במופת חותך, כמו שיתבאר בסמוך, והם דברים אשר אמרנו. ואם יאמר כי אף בלא נתינת תורה מן השמים הרי האדם תחת רשות העילה מצד שהאדם מכיר את האלוהים בשכלו ומקבל אלהותו. לא נקרא דבר זה שהוא תחת רשות השם יתברך, כאשר האדם מקבל מעצמו אם לא שגזר עליו העילה. וזהו עיקר הפירוש מה שאמרו ז"ל (שבת פ"ח א) שכפה עליהם הש"י הר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ולמה הוצרך הרי כבר קדמו נעשה לנשמע? וכמו שיתבאר עוד דבר זה. אבל אין ראוי שיהיה קבלת התורה מעצמו של אדם, שבזה לא היה לגמרי תחת רשות העילה, והאדם הזה ראוי מצד שכלו שיהיה תחת רשות העילה עד שיהיה העולם אחד לגמרי, ואי אפשר שיהיה זה רק בגזרה ובהכרח. ודבר זה הוא מופת ברור לתורה מן השמים שאי אפשר בלא זה, כי על ידי זה האדם הוא מסודר תחת העילה ועל דבר זה סובב כל נתינת התורה וכמו שיתבאר: [בריאת האדם] |
אמר רבי אחא:
שתים עשרה שעות הוי יום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו איבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, שישית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה, עשירית סרח, אחד עשר נדון, שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר: אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. |
|
עד כאן.
בא לבאר מציאות האדם ומהותו, לומר שהאדם הוא הכל. ולפיכך אילו לא היה בריאתו כל שנים עשר שעות, שהם כל היום, שהיום הוא המציאות ולילה הוא העדר כמו שהתבאר פעמים הרבה, לא היה האדם רק חלק ומקצת, ודבר זה אינו כי האדם הוא הכל, ומפני זה היה נמשך בריאתו אל כל היום שהוא כל המציאות, וההעדר שדבק באדם שאי אפשר שלא יהיה העדר דבק בו, ודבר זה הוא נגד הלילה שהוא העדר האור שהוא עיקר המציאות כמו שבארנו זה במקום אחר. ואמר שעה ראשונה הוצבר עפרו, וזה כי כל דבר יש לו חומר מוכן לקבל הצורה, כי אין כל חומר מוכן לקבל. והנה המדרגה הראשונה היה לו חומר מוכן וזה שאמר: שעה ראשונה הוצבר עפרו כי הצובר העפר הוא המכין הדבר לקבל מה שירצה לעשות. שעה שניה נעשה גולם, פירוש המדרגה הב' שיש לו שקבל החומר התמזגות וזהו מדרגה שנית, ולפיכך אמר שנעשה גולם, רוצה לומר ההתמזגות שקבל העפר והיה מורכב. שעה שלישית נמתחו אבריו, כי אחר המורכב הוא הצומח הוא התפשטות הגידול, וזה שאמר נמתחו אבריו, הוא כוח הגידול והצומח. שעה רביעית נזרקה בו נשמה הוא החיוני. חמישית עמד על רגליו, דבר זה המדרגה החמישית, כי אלו המדרגות הא' מדרגת הגולם הוא שתמצא בדומם, והצומח תמצא בצומח בכל דבר שיש לו צמיחה והחיוני תמצא בבעל חי, אבל דבר זה שעמד על רגליו לא תמצא רק באדם, כי כל הנבראים כולם הולכים כפופים, פניהם יורד למטה אבל האדם הולך קומם, מפני שהוא מלך הנמצאים התחתונים, והמלך ראוי שיהיה הולך בזקיפה ובתחתונים אין על האדם, ולפיכך כל בעלי חיים הולכים כפופים כמו העבד שהוא כפוף מפני המלך, והאדם בלבד הוא עומד בזקיפה. יש בזה עוד דברים מופלאים בצורתו שהיא זקופה והכל נרמז במה שאמרו (אבות פרק ג') חביב האדם שנברא בצלם אלוהים ונתבאר בחיבור דרך החיים עיין שם. כלל הדבר כי מה שהולך בקומה זקופה הוא מיוחד לאדם למעלתו יותר על בעלי חיים. שעה שישית קרא שמות, דבר זה מדרגה יותר עליונה והוא השכל שקנה, כי קריאת השמות מורה זה על החכמה ודעת שנתן השם יתברך בו לקרא שמות, ואין ספק כי השכל הזה מדרגה נוספת. שביעית נזדווגה לו חוה. דבר זה מדרגה יותר נוספת מה שיש לאדם זיווג, והוא השלמתו עד שהוא אדם לגמרי, שכך אמרו (יבמות ס"ג א) כל שאין לו אישה אינו אדם. ודבר זה אין כאן מקומו אבל הדבר הוא ברור כי אין האדם ישראלי נחשב אדם שלם בלא אישה: שעה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה הוא פריה ורבייה, שדבר זה באין ספק מדרגה נוספת לאדם, כי האדם הוא פרטי בעצמו בלבד ומה שיש בו התולדה ופריה ורבייה אינו נחשב פרטי שהרי בכוח הריבוי בלי גבול ומזה הצד אינו פרטי, ודבר זה הוא מדרגה יותר עליונה מה שהאדם כללי. שעה תשיעית נצטווה אחר שהושלם בכל נצטווה מן השם יתברך בשבע מצוות, כי כבר אמרנו כי נצטווה האדם ונתייחד במעשים שהם צירוף נפשו כמו שהתבאר למעלה. ועוד אם היה בלא גזרה מן השם יתברך היה האדם לעצמו ולא היה עליו עול מלכות שמים, והיה הוא אלוה חס ושלום. ולפיכך הבריאה שהאדם הוא ראש בעולם התחתון ויש לו עילה, צריך שיקבל הוא גזרת העילה שבזה אינו לעצמו ונצטווה בז' מצוות. וכבר התבאר למעלה למה דווקא בשבע מצוות, כי על ידי שבע מצוות יש קבלת מלכות שמים וגזרותיו בשלמות כמו שנתבאר למעלה וזהו המדרגה הגדולה. ולכך נצטווה בתשיעית כי אז היום הוא בתכלית שלמותו, ומן תשיעית ואילך היום מתחיל לירד ונוטה אל החושך והעדר האור, וכן האדם יש בו נטייה אל העדר גם כן ולפיכך: בעשירית חטא כי יש באדם נטייה אל החסרון. באחד עשר נדון וגם זה נכנס בגדר הבריאה, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכך מה שחטא בעשירי הוא שייך לבריאתו וכמו שנכנס גם כן בגדר היום שעה עשירית, שאז האור מתחיל להיות כהה, וכך החטא של אדם גם כן נכנס בגדר האדם שדבק ההעדר בעצם האדם, וכן הדין שודאי כיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אם כן אי אפשר שיהיה בלא זה. בשנים עשרה נטרד והלך לו, אחר שנדון נטרד ממעלתו אשר היה לו מקודם ונשאר עומד על מדרגה פחותה ממה שהיה לו, כמו שראוי לאדם שהוא בעל חטא וזהו שנשאר לאדם בסוף. הרי ביארו ז"ל בחכמתם כי תכף ומיד בבריאת האדם אי אפשר שלא יצטווה האדם, כי הציווי מן השם יתברך נמשך לבריאה כי אין ראוי שיהיה האדם סר מן העילה רק יהיה עומד מסודר תחת רשות העילה. [מבנה התורה כנגד המופתים שחייב תורה משמים] האחד כי ראוי שיהיה האדם העלול מסודר תחת רשות העילה והשני כי ראוי שיושלם האדם על ידי תורה מן השם יתברך כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך שני דברים בתורה: עשרת הדברות בפני עצמם והשני כל התורה בפני עצמה. וזהו כי עשרת הדברות הם קבלת מלכותו יתברך על ידי אלו המצוות האדם עומד תחת רשות העילה, ולפיכך היו כתובים עשרת הדברות על שני לוחות בפני עצמם ונקראו לוחות הברית שהם קבלת מלכותו, והתחלתו אנכי ה' אלוהיך לומר כי הוא יתברך מלכם. ואחר כך גזר גזרותיו על ישראל, וכמו שיתבאר הכל באורך מאוד, ובאלו עשרת הדברים יש קבלת גזרות העילה על העלול ושאר התורה הוא להשלמת האדם כמו שיתבאר לקמן באורך: [לא השכל הפועל מוציא לפועל, אלא רצון ה'] סוף סוף הסכמת הכל שהשכל אשר הוא בפועל מוציא השכל של אדם שהוא בכוח אל הפועל, ודבר זה הוא בפרטי המין שֶׁכָּל שכל ושכל מן האדם הוא פרטי ומוציא שכלו אל הפועל. בודאי כי יותר ראשון ויותר קודם השפעת השכל אל הכלל שהוא יותר ראשון מן הפרט. ומדבר זה מתחייב בחיוב גמור כי הוא יתברך משפיע השכל הכללי והיא התורה שהיא השפעת השכל השייך אל הכלל במה שהוא כלל לא במה שהוא פרטי וכמו שבארנו למעלה, ודבר זה הוא קרוב למה שהתבאר. ודבר זה מחייב תורה מן השמים ודי בזה אל מי שנתן לו השם יתברך עיניים לראות ואוזניים לשמוע ולב לדעת האמת: |
