|
תקציר: ויכוח בעניין הדת בין יהודי ונוצרי לפני המלך דון אלפונסו. מילות מפתח: ויכוחי דת; דת; יהדות; נצרות; דון אלפונסו (מלך פורטוגל). |
|
אמר הנוצרי: יש לנו כמה מזמורים מורים מציאות משיח שלנו, ומכללם מזמור (תהילים כ"ב ב'): "אלי אלי למה עזבתני" אשר אמר כששמו אותו על עץ חתוך, ועליו אמר (תהילים כ"ב ט"ו): "כמים נשפכתי", ואמר (תהילים (כ"ב י"ג): "סבבוני פרים רבים" והם שופטי היהודים, (תהילים כ"ב י"ד): "פצו עלי פיהם", אשר אמרו כי מסית ומדיח היה, ומה שאמר (תהילים כ"ב י"ז): "כי סבבוני כלבים" על היהודים נאמר, ומה שאמר "ידי ורגלי" על ישו נאמר, שהיהודים תקעו מסמרות בידיו ורגליו על העץ, ואמר (תהילים כ"ב ל'): "ונפשו לא חיה", זהו ישו שקבל המות ברצון לכפר עון אדם, (תהילים כ"ב ל"ב): "ולעם נולד כי עשה" על הנוצרים נאמר, שנולד ונתחדשה להם דת. תשובת היהודי: אתה החכם ידעת, כי כל פסוק בלשון עברי סובל כל צורה שירצה המצוייר, אבל הצורה האמיתית במה יתאמת הלא הוא אם נמשכו שאר הפסוקים על הצורה ההיא. והנה במזמור "אלי אלי" יש כמה פסוקים מתנגדים לפירושך. וראשונה אומר לך מה שאמר חכם יהודי בכיוצא בזה לפני מלך ספרד, אמר זה לשונו: אדוני המלך! אתמול כעסתי על התרנגול אשר בביתי לפי שהתענני בקריאתו, והכתיו במקלי, ורדפתי אחריו, עד שהבאתיו בחדר אחד חשוך, ואחר כך בכל יום ויום הייתי מכה אותו, עד שקרעתי עורו ושברתי עצמותיו, אחר כך הבאתיו בקדרה וכיסיתיו כראוי, ואחר שמת נעשה לו נס, ושבה אליו הרוח, והתחיל לקרא ולרנן כסדרו. והנה עתה מצאתי כל העניין הזה שנתנבא עליו ירמיהו (איכה ג' א'): "אני הגבר ראה עני", הוא התרנגול, שכן נקרא בלשון תלמוד, "בשבט עברתו", הרי המקל, "אותי נהג" (איכה ג' ב') הרי הרדיפה, "חשך ולא אור" הרי החדר החשוך, "אך בי ישוב" (איכה ג' ג') הרי הרדיפות האחרות, או שיאמר שהיה מגיס בקדירה, והיא מצרכי הבישול, "בלה בשרי" (איכה ג' ד') הרי קריעת העור ושבירת העצמות, "בנה עלי" (איכה ג' ה') הרי הקדרה, "במחשכים הושיבני - הכביד נחשתי" (איכה ג' ו'-ז') הרי הכיסוי, "גם כי אזעק ואשוע" (איכה ג' ח') הרי קריאת הגבר. ויראה אדוננו אם ראוי שנאמר שהנביא נתנבא כזה, כל שכן כאשר שאר הפסוקים לא ימשכו לכוונה זו, עד כאן דברי השלם ההוא. וכן אני אומר, כי מזמור "אלי אלי" אף על פי שיש פסוקים מורים על עניין המשיח, הרוב אינם מורים כן, שהרי התפלל (תהילים כ"ב ב'-ג') "אלי אלי למה עזבתני - אלקי אקרא יומם ולא תענה", והלא אם הוא קבל המוות ברצון כמו שמורה ונפשו לא חיה - איך היה מתפלל שיענהו ויושיענו ממנה? ועוד איך אמר (תהילים כ"ב ה'): "בך בטחו אבותינו" - והוא לא היה לו אב? וכן (תהילים כ"ב כ"ג): "אספרה שמך לאחי" - ולא היו לו אחים? ואיך אמר (תהילים כ"ב כ"ד) "יושב תהילות ישראל" "וכל זרע יעקב כבדוהו" (תהילים כ"ב ד) - והם היו שונאים לו? ומה אמר (תהילים כ"ב ל"ב): "לעם נולד" עלינו נאמר, שמתוך הגלות והצרות הוי כאילו נולדנו בכל יום. אמר המלך: אי יהודי בעל תחבולות! איך ברחת מלהשיב על הדבר העצמי - והוא אומר (תהילים כ"ב י"ז) "כרו ידי ורגלי"? השיב היהודי: "אדוננו המלך! אם הוא עצמי הלא הוא לפי טעות גירונימו המעתיק, כי "כארי" באל"ף כתיב ועם יו"ד ולא וא"ו! וכן עשה "עד מה כבודי לכלימה" (תהילים ד' ג') אשר קרא "עד מה כבדי לב", ואמר שהם דברי האל על היהודים כאשר לא רצו להאמין במושיעם, "וכארי ידי" על יושבי הגלות נאמר, שיקרה להם כמו שיקרה כמו שיקרה לחיות עם האריה שעושה עם זנבו עגול סביב ההר ואין רשות לשום חיה לצאת ממנו, אבל להפך שמקבצות ידיהן ורגליהן לפני האריה. השיב המלך: היה לו לומר "כארי קבצתי ידי ורגלי", כל שכן שענין העגול אפשר שהוא מדברי הזקנות הטפלות. אמר הנוצרי: וכאשר נאמר כי אין מן המזמור הכרעה, למה לא תאמינו במשיחנו, ואתם מאמינים בדבר יותר זר, והוא הבריאה יש מאין, אף על פי שהביא אריסטו מופתים אל הקדמות. השיב יהודי: שאלה זו כבר נשאלה לפני המלך דון גואן מארגון, והשיב חכם גדול משלנו, כי מופתי אריסטו אינם מופתים חותכים. ועוד כי הדבר הזר ראוי להאמינו אם מורה יכולת האל והבריאה מאין היא המורה היכולת המוחלטה, אבל שנאמר שהא, נתלבש בבשר יראה חסרון באלוה, כי עשינו מה שהוא אלוה שאינו אלוה. ועוד שאם נתלבש בבשר לקבל עונש בלתי בעל תכלית על עוון אדם שחטא כנגד הבלתי בעל תכלית, עונש זה מי קבלו? אם נאמר: החלק האלוקי - אי אפשר כי הוא אינו מקבל מוות, ואם חלק הבשר - ידוע כי הבשר בעל תכלית, ואיך נאמר שקבל עונש הבלתי בעל תכלית? אמר המלך: יש על הדברים האלה השגות, אביאן בסוף עניינינו, ואני אומר כיון שמנהג שלכם לומר דברי שקר ושוא כבר הוחזקתם לשקרנים בכל דבר. וני שמעתי בויכוח אחד, שאתם אומרים בתלמוד שלכם שנמצאה צפרדע גדולה כשישים בתים, ושתנין בלע אותה, ושבא עורב ובלעו, ודלג על האילן. וכל אלו דברי שקר מפורסם, כפי מה שנתאמת. ועוד אתם אומרים, שבים אוקינוס נפל ברזל, ונתגלגל שבע שנים ולא ירד לקרקע, מי ראה בעמקי ים אם ירד או לא? ועוד אתם אומרים, כי איש חכם ראה בים שנתגאו גליו, ובין גל לגל שלוש מאות פרסאות, וזה שקר, כי כל הים ההוא אינו שלוש מאות פרסאות. תשובת היהודי: כתבו קצת מנבוני לב, שהקדמונים היה מנהגם שכשירצו לקרב העם שישמעו דבריהם היו לוקחים נבל ומנגנים, וכשהעם קרב לערבות הניגון אז היו אומרים מה שנראה להם לתקון הסדר המדיני והישרת הנשמה. והנה קדמונינו, כאשר לא ידעו לנגן תפשו דרך אחרת להביא דבריהם בדרך משל ומליצה, והיודע ידע התוכיות, ושני הדברים למדנו מלשון המשורר אשר אמר (תהילים מ"ט ה'): "אטה למשל אוזני אפתח בכינור חידתי". ומשל הצפרדע רמז לחכמה הטבעית המשוררת מעשה ה', כמו שעושה הצפרדע, ואמר שהיא גדולה כשישים בתים, רמז לשישים חלקים או פרטים אשר בה. הראשון - יסוד הארץ, ומתחלק לשבעה אקלימים, וכל אקלים מזגו וטבעו מתחלף מחבירו, וכל חלק מתחלק לחמישה חלקים, והם סלעים, והרים, וגבעות, ועמקים ומישור. ובבטן הארץ יש עצמות, ועורקים, וריאה, וכסף, וזהב, וברזל, ונחושת, בדיל, ועופרת, וכסף חי וגופרית - הרי בבטן הארץ אחד עשר דברים. והעצמות הם האבנים הגדולות שהן לארץ כעצם אדם. והעורקים הם המקורות ההולכים בתוך הארץ. והמעיינות והריאה הם האבנים הטובות אשר מראיתן כמראה הריאה, יש חלק לבן כמו הספיר נקרא דיאמנטו, ויש אדומה והיא הנפך, ושני מינים יש בו, האחד אדום מאוד והשני דומה נוטה לירוק. והאחלמה הנקראת גסינטה היא האבן ירוקה, ותועיל לרעי העין ולכהות עיני הזקנים. ביוצא מן הארץ הם חמישה דברים: עשב מזריע, ועשב בלתי מזריע, אילן פרי, ואילן סרק, ואילן מורכב, והוא בקצה הארץ אשר יוצא מן הארץ כשהשמש זורח, ונכנס בארץ כשהשמש שוקע, נראה שיש בו טבע הארץ בצמיחה וטבע השמים בזריחה ושקיעה. ובגדל מן הארץ הם שבעה חלקים, והם: האדם המתחלק לבשר ולנשמה, ולא ראי זה כראי זה, והבהמה, וחיה, ושרץ, ורמש, ומורכב מאדם ובהמה, הוא חי שחציו אדם וחציו בהמה, נקרא בלשונכם סינטאריו, הרי בארץ וביוצא וגדל ממנה שלושים וארבעה חלקים. ויסוד המים מתחלק לשנים: למים מתוקים, והם הנהרות, ולמים מלוחים, והם מימי הים. ויש באלה דגים וצפרדעים, ובפרט הצפרדע הנקראת תמסת שכל בעלי החיים מניעים הלחי העליון (התחתון) והיא אינה מניעה. ויש בים בייחוד בהמה, חיה, שרצים ורמש, שכן קבלו התלמודיים שיש שור בים ושור ביבשה, שור היבשה מותר לנו ושור הים אסור, לפי שאין לו סימני טהרה, ובחמור הוא להפך, שחמור היבשה אסור וחמור הים מותר לפי שיש בו סימני טהרה. ויש בים מורכב מאדם ודג, והוא הסורסי הנקרא בלעז שירינא דיל מאר, והשלג, והברד, והמטר, והשהם, והאלמוג ולויתן, הרי במים חמישה עשר דברים, והספוג הרי שישה עשר. ויסוד האוויר והנולד ממנו, והם חיות דורסות, והקאמיליון, והוא ניזון מן האוויר, לבד אשר שואב בראש הרים, והמורכב, והוא הנשר אשר עולה עד יסוד האש, לפי שהוא מורכב מיסוד אש ואויר. הרי חמישה חלקים. ויסוד האש ותולדותיו, והם הסלמנדרה, והרעם, והברק, והלפיד, הרי חמישה. הנה בין כולם שישים חלקים, עליהם אמר שלמה (שיר השירים ו' ח'): "שישים המה מלכות", והם מלאכת הטבע, "ושמנים פילגשים", והם עשרים דברים סגוליים, ויש בהם קצת מהטבע, "ועלמות אין מספר" רצונו לומר דברים נעלמים. ועוד אבאר הדברים הסגוליים אחר ביאור המאמרים, והתנין הבולע היא החכמה הלימודית, וקראה תנין לפי שהתנין מתעגל כעגולת השמים, ורמז כי חכמה זו מעולה מחכמת הטבע, וזהו שרמז באומרו שהתנין בלע הצפרדע. והעורב רמז לחכמה האלוקית, וכן המשילה שלמה שנאמר (שיר השירים ה' י"א) "שחורות כעורב", ונאמר (תהילים י"ח י"ב) "ישת חושך סתרו", וזה רמז לעומקה, ואמר שבלע התנין רמז לגדולתה על הלימודית. ואמר שעלה לאילן, רמז לתורה שנאמר (משלי ג' י"ח) "עץ חיים היא". ורמז שכל החכמות בה. ומאמר גלי הים רמז לתאוות האדם, שכל תאווה ותאווה רחבה היא מני ים. ומאמר הברזל רמז לשכל האדם החד כברזל. ושבע שנים רומז לשבע חכמות, ואמר שעם כל זה מעולם לא ירדו לעומק הבינה. אמר המלך ליהודי: רואה אני דבריך טובים, אבל הכרח לא יכריחו, וכיוון שכן אנחנו הנוצרים נעמוד על קבלתנו האמיתית, ואתם תעמודו במה שחשבתם שהוא אמת, ויש לכם שכר לפי שכונתכם לשמים, ואילו ידעתם במופת הפך אמונתכם הייתם שבים אלינו. אמר הנוצרי: הם לא כן ידמו עלינו, וחכם שבהם אמר שאנו כעורים מגמת פנינו דרך המלך ותעינו ונפלנו בבור שחת. השיב המלך: אין זה פלא, כי מאמר החכם הוא שהדתות לא יתקיימו כי אם בדמיון, ועם כל זה אני אענישם בעונש אם תשבע לי שלא תאמר כנגדם יותר מזה. השיב הנוצרי: חי אדוננו וכתרו! אילו היו מי הים דיו והשמים נירים ועצי היער קולמוסים לא יספיקו לכתוב מה שאמרתי אני עליהם רעה. השיב המלך: זהו פועל הדמיון אשר אמרתי לך. לא יכלתי להעתיק הסיום כי נטשטש מאוד. |
