תקנג. מצוה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם - ספר החינוך
שנצטוה מוציא שם רע על אשתו שתשב תחתיו לעולם, ואפילו היא עיוורת או מוכת שחין.
שנאמר
(דברים כב יט) ולו תהיה לאשה.
ומכלל דין זה, שנצטוו בית דין גם כן להלקותו על אשר הוציא שם רע בשקר, ולעונשו מאה סלעים כסף מזוקק, כמו שנאמר בפרשה.
ופרשו זכרונם לברכה
(כתובות מו, א) שאזהרת מוציא שם רע, היא בכלל לא תלך רכיל בעמך
(מצוה רלו).
ליסר הנבלים מעשות נבלות רעות כאלה, וכעניין שנכתוב למטה בסמוך בעזרת השם, בדין אונס
(מצוה תקנז).
כתב
הרמב''ם זכרונו לברכה, כיצד הוצאת שם רע
? הוא שיבוא לבית דין ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים, וכשבקשתי על הדבר, נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה, ואלו הם עדי שזנתה בפניהם. ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרין עדותן. אם נמצא הדבר אמת נסקלת, ואם הביא האב עדים והוזמו העדים שהביא הבעל, ונמצא שהעדים העידו שקר, יסקלו, וילקה הוא.
ואף על פי שאין בזה מעשה אלא דיבור, התורה חייבתו כאן במלקות כדכתיב ויסרו אותו, ויתן מאה סלע, ועל זה נאמר "ואלה בתולי בתי" - אלו העדים שיזימו עדי הבעל.
חזר הבעל והביא עדים אחרים והזים עדי האב, הרי הנערה ועדי האב נסקלין, ועל זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה, מפי השמועה למדו, שפרשה זו היא שיש בה עדים זוממין וזוממי זוממין.
הוציא שם רע עליה והיא בוגרת, אף על פי שהביא עדים שזנתה תחתיו כשהיא נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס, ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל, אף על פי שהיא בוגרת הואיל ובעת שזנתה נערה היתה.
ויתר פרטיה, בפרק שלישי ממכות ובפרק שלישי ורביעי מכתבות [א''ה קע''ז].
שהיינו דנין דיני קנסות, ולעניין שתשב אשה תחת בעלה לעולם אף בזמן הזה, שמצוה עליו בכך, שזה באמת מצוה היא ולא קנס.
המצווה בכל הספרים
