קד. שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להקריב במזבח הזהב שבהיכל כי אם קטורת שבכל יום, זולתי הזאת הדמים מיום הכפורים ליום הכפורים, שנאמר
(שמות ל ט) לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו.
כבר כתבנו למעלה תשובה לשואל על צד הפשט, על עניין מצות בנין בית הקדוש לאל ברוך הוא, ועניין היות שם כלים יקרים לעבודה ושולחן ומנורה.
ואחרי זאת אין ליגע מחשבתנו במה שאינו צריך ולחפש טעם למה יצוה האל לבל נקטיר במזבח הזהב קטורת זרה, שאם כן יחייבנו לחפש למה ציווה אותנו להיות נרות המנורה שבעה ולא שמונה. ואל הפרטים אין חקר לנו ולא תשיג בהן המחשבה לעולם.
ואם תלחצני להשיב בפרטים על כל פנים, אומר על צד הפשט, אם לא שהקבלה תכריח לפי דברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים המקבלים שלא יהיה בפרטים טעם אחר, אלא נאמר שאחר שנתחייבנו לבנות בית ולעשות כלים, נצטוינו בהם על צד אחד מן הצדדין, ובא בהן אחד מן החשבונות שאי אפשר למעשה בלתי אחד מהן. ואולם אחר שנצטוינו בהן, באה הצוואה עליהן לעשות במצוה דרך קבע לעולם, ולא נוסיף ולא נגרע כי התוספת והגירוע במכון בשלמות קלקול, וכל מצותיו ברוך הוא שלמות ותמימות.
ואולם שמעתי כי יש למקבלים בכל אחד מן הפרטים טעמים נפלאים וסודות עמוקים.
והעובר על זה, והקריב או זרק בו כי אם דבר הראוי להקריב בו כמו שאמרנו, חייב מלקות.
המצווה בכל הספרים