קיח. שלא להקריב קורבן בלא מלח - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להשבית מלח מעל הקורבן או המנחה, כלומר שלא יקריבו הכהנים שום קורבן או שום מנחה אלא אם כן ישימו בהן מלח, שנאמר
(ויקרא ב יג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך, וכתוב גם כן על כל קרבנך תקריב מלח.
כתבתי למעלה בראש הסדר.
אמרו זכרונם לברכה
(מנחות כא א) שמצוה למלוח הבשר יפה כעין מלוח הבשר לצלי שמולחו משני צדדים. ובדיעבד, אפילו מלח כל שהוא כשר. ומלח שמולחין בו הקרבנות הוא משל צבור, כמו העצים. ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנות, וכל זה מהגדלת הבית דבמקום עשירות ליכא עניות.
ובשלושה מקומות היו נותנין המלח: בלשכת המלח, ועל גבי הכבש, ובראשו של מזבח. בלשכת המלח היו מולחין האברים, ובראשו של מזבח מולחין הקומץ והלבונה והמנחות הנשרפות ועולת העוף.
ויתר פרטיה מבוארין בפרק שביעי מזבחים.
כי להם להשלים צרכי הקורבן.
וכהן העובר עליה והקריב קורבן או מנחה בלא מלח כלל, ביטל עשה וגם עובר על לאו זה ולוקה, שהרי מעשה יש כאן כשהוא מקריב הבשר התפל, שהוזהר עליו שלא להקריבו בלא מלח.
המצווה בכל הספרים
