יג. שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר לעבודה זרה, שנאמר:
(שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, ובא הפירוש עליו,
(מכילתא שם) בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, וכן תירגם אונקלוס.
כמו שכתוב בשחיטתו, לזכר נסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו מומר, מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה, שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בגמרא לפעמים: 'סברא הוא', כלומר ואין צריך ראיה אחרת
(פ''ט מהלכות קורבן פסח)
ועובר עליה, והאכיל ממנו לבן נכר, עובר על לאו. ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה.
המצווה בכל הספרים
