קלג. שלא לכבות אש מעל המזבח - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר
(ויקרא ו ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
כתבתי למעלה במצות עשה דאש תוקד, ושורש הצווי באש להבעירה ושלא לכבותה אחד הוא, ואין צורך להחזירו.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(יומא מו ב) שאפילו הוריד האש מעל המזבח וכיבהו לוקה. אבל אש מחתה ואש מנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה, אף על פי שכיבה אותה בראש המזבח פטור, שהרי נתקה מן המזבח, ואין אני קורא בו אש המזבח. ולא הוזהרנו אלא על כיבוי אש המזבח, שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואמרינן בספרא
(צו ב ז) לא תכבה מלמד שכל המכבה עובר בלא תעשה.
ויתר פרטיה, בפרק עשירי מזבחים
(צא ב).
ועובר עליה וכיבה אפילו גחלת אחת מאש המזבח לוקה.
המצווה בכל הספרים
