קלו. מצות קורבן מנחה של כהן גדול בכל יום - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום פעמים בבוקר ובין הערבים, שנאמר
(ויקרא ו יג) זה קורבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה’ וגו', והיא הנקראת חביתי כהן גדול, ונקראת גם כן מנחת כהן משיח.
לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים. כלומר, כי הוא הנושא תפילה אליו בעדם, ועל ידי תפילותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרין, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קורבן מיוחד תמידי כמו תמידי הצבור, וכמו שהתמידין שנים ליום נתחייב הוא גם כן להקריב מנחתו פעמים ביום.
וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקורבן, כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכונתו אצל ה’ ברוך הוא, ולמען זאת יועיל לו ולהם, ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קרבנו המיוחד לו, לכשהוא מקריב קורבן שהוא משותף עמו, וזה דבר ידוע ומנוסה בכל אדם, כי למה שמיוחד לו לבדו מתעורר יותר, אין להאריך בזה.
מה שאמרו. כיצד
(מנחות נ ב) עשית חבתי כהן גדול
? מביא עשרון שלם של קמח וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שמנחת העשרון קרבה לחצאין, כלומר חציה בבוקר וחציה בערב, אינה מתקדשת לחצאין, כלומר שכולה מביאה ביחד. ומביא עמה שלושה לוגין שמן, ובולל הסולת בשמן, וחולט אותה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצא שהם שתים עשרה חלות, ואחת אחת היו נעשות.
וכיצד עושה
? מחלק השלושה לוגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט, ואחר כך קולה אותה על המחבת עם השמן שלה, ואינו מבשלה הרבה, ואחר כך חולק כל חלה לשתים, כדי שיקריב החצי בבוקר והחצי בערב, ולוקח החצאין וכופל כל אחד מהם לשנים, ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים. ומקריב החצאין עם חצי קמץ לבונה בבוקר, והחצי הנשאר עם חצי קמץ לבונה בערב. והוא כליל לאשים.
ומנחת הבוקר והערב מצות עשה אחת, אין חולק בזה, כי גם
הרמב’’ן זכרונו לברכה, שמנה שני תמידין שתי מצות, מודה בזה.
המצווה בכל הספרים
