קנא. שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר
(ויקרא י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו.
ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר
(שם כא יב) ומן המקדש לא יצא. ולשון ספרא: 'ומפתח אהל מועד', יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה
? תלמוד לומר 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל', הוי אומר בשעת העבודה. 'כי שמן משחת ה’ עליכם' - אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה, שאם יצאו בשעת העבודה חייבים מיתה. מנין לכל הכהנים שבדורות
? שנאמר 'כי שמן משחת ה’ עליכם'.
וכתב המעתיק בשם
הרמב''ם זכרונו לברכה
(ל''ת קסה)
דע שיש בכהן הגדול תוספת, שהוא לא ילך אחד המיטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא, וכך נתבאר בפרק שני מסנהדרין (יח א) שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא. ולמדנו מזה שמותר לו לעבוד ביום שימות לו מת וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (פד א) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שעבד [שלא יצא] חלל. כלומר כהן הדיוט, שאין העבודה מותרת לו והוא אונן, הוא מזהר על זה. כלומר שלא יעבוד אונן. וכך נתבאר בסוף הוריות (יב ב) זה העיקר, שכהן הדיוט אונן לא יעבוד, וכהן גדול עובד והוא אונן.
הנה נתבאר לך שאמרו הנה ולא יחלל, שמוהו שלילות, לא מניעה. לומר שלא תהיה עבודתו חולין, ואף על פי שהוא אונן.
ומן הנראה מדברי
הרמב’’ן זכרונו לברכה, כי הוא סובר כי "לא יחלל" אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת ה’ יתברך, כי חילול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם. והוא יפרש כל עניין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפירוש החומש
(שם כא יב).
היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זלזול בה, ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה’, אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הוזהרו על זה במיתה.
כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה, כמו שנאמר
(שם י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד, לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה. ואף על פי שאינו עובד, הוזהר שלא לצאת משם, עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה, מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי.
ויתר עליו כהן גדול שהוא חייב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר
(שם כא יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו'. ובא הפירוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה, ולא תהא עבודתו מחללת בשביל אנינותו.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים [הל' ביאת מקדש פ''ב]
ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.
המצווה בכל הספרים
