קסח. מצות קורבן יולדת - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שתקריב היולדת קורבן כשישלמו ימי הטוהר לבן או לבת, והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת. ואם היא עניה, תקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, שנאמר
(ויקרא יב ו) ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו', והיא מחוסרת כפרה עד שתקריב קרבנה.
כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לאל ברוך הוא שהצילה מחבלי יולדה שהוא דבר נס. ועוד אמרו זכרונם לברכה
(נידה לא ב), שהאשה קופצת ונשבעת בעת ציריה שלא תזקק עוד לאיש, ולפיכך צריכה כפרה, ועל כן יקרא קורבנה חטאת, ונאמר בה
(שם ח) וכפר עליה הכהן.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין היולדת מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה אלא למחר, שהוא יום ארבעים ואחד, וכן ביום שמונים ואחד, שנאמר
(שם ו) ובמלאת ימי טהרה, כלומר שיהיו שלמים לגמרי. ואם הביאתו בתוך ימי מלאת,
(זבחים קיב ב) לא יצאת ידי חובתה. עבר זמן זה ולא הביאה כפרתה, מביאה לאחר זמן, וכל זמן שלא הביאה, אסורה לאכול בקודשים, וכמו שאמרו זכרונם לברכה
(נגעים פי''ד מ''ג) הביא כפרתו, אוכל בקודשים.
וכל מחוסרי כפרה, דינם שוה בזה. וכל מחוייבי קורבן, אין מקריבין קרבנן אלא מדעתן חוץ ממחוסרי כפרה
(נדרים לה ב) שאין צריכין דעת בעלים.
ויתר פרטיה במסכת נידה [הל' מחוסרי כפרה פ''א]
והעוברת על זה ולא קרבה קרבנה בטלה עשה, והיא מחוסרת כפרה ואסורה לאכול בקודשים, ואוי לה אם תמות קודם שתקריבנו, ותשא עונה על נפשה.
המצווה בכל הספרים
