מצווה קפג: מצוות עשה שתהא זבה טמאה ומטמאה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

(עשה פח) מצוות עשה שתהא זבה טמאה ומטמאה.
שנאמר: "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו'" ויקרא טו, כה.

מראי מקומות:
נדה דפים ל"ה, ס"ו, ע"ב; מגילה דף מ';
רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק א', והלכות אסורי ביאה פרק ו' ופרק יא';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ק"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רמ"ב;
שו"ע יורה דעה סימן קפ"ג, קצ"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן qימן רצ"ג.

המצווה בכל הספרים

קפג. מצות קורבן זבה כשתתרפא מזובה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שתקריב הזבה קורבן כשתתרפא מזובה, והוא שתי תורים או שני בני יונה, שנאמר (ויקרא טו כח כט) ואם טהרה מזובה וגו'. וביום השמיני תקח לה שתי תורים.

שורש מצוה זו
וקצת פרטיה כעין מה שכתבנו למעלה בקורבן הזב.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, כי מפני כן נחשב לשתי מצוות שתי קרבנות אלו של זב ושל זבה, ואף על פי שהם קורבן אחד ממש, מה שלא עשינו כן בשאר קרבנות הרבה, שאין אנו חוששין למנות מצוה בפני עצמה כל קורבן וקורבן בשביל חילוק המביאים אותן כל זמן שהקורבן אחד, לפי שטומאתן של אלו אינה שוה כלל, שהאיש מטמא בלובן והאשה מטמאה באדום, ובהפך לא יטמא זה ולא זה. וכיון שהם חלוקים כל כך ראוי למנותם לשתי מצוות.
ואין דומה עניין זה כלל לעניין מצורע ומצורעת שהוא נחשב למצוה אחת, שהצרעת דבר שוה בכולן. והביא ראיה קצת לדבריו ממה שאמרו בכריתות (ח ב) ארבעה מחוסרי כפרה, ואלו הן הזב והזבה והיולדת והמצורע, הרי שחשבו זב וזבה בשנים, לפי שחלוקים בחולין, ומצורעת ומצורע כאחת לפי שהחולי שוה בשניהם.

ונוהגת בזמן הבית.
והעוברת ולא תקריב קרבנה כשתתרפא מזובה, ביטלה עשה זו, מלבד שהיא מחוסרת כפרה.

המצווה בכל הספרים