קפה. מצות עבודת יום הכפורים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים על סדר הקרבנות והוידויין ושלוח השעיר ושאר העבודה כמו שכתוב בפרשה, שנאמר
(ויקרא טז ג) בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו' כל הפרשה.
שהיה מחסדי האל על בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו שאלו יתקבצו עוונות הבריות שנה בשנה, תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלוש או יותר ויתחייב העולם כליה.
ועל כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחלת בריאת העולם ייעדו וקדשו לכך. ואחר שיעדו האל ברוך הוא אותו היום לכפרה, נתקדש היום וקבל כוח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם זכרונם לברכה בהרבה מקומות
(יומא פה ב) ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כוח ליום הכפורים בעצמו לכפר בעבירות קלות.
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
(יומא ע, א) שביום הזה היו מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים הכל עולות, ושעיר לחטאת, ונעשה בחוץ, והוא נאכל לערב. ועוד מקריבין יתר על זה פר בן בקר לחטאת והוא נשרף ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול.
ואיל הבא משל צבור האמור בפרשה זו, הוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא
איל העם. ועוד מביאין משל צבור שני שעירי עזים, אחד היו מקריבין חטאת והוא הנשרף והשני שעיר המשתלח.
נמצאו כל הבהמות הקרבין ביום הצום - מלבד שעיר המשתלח שהוא אינו קרב - חמש עשרה: שני תמידין ופר, ושני אילים, ושבעה כבשים כולן עולות, ושני שעירי חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב והשני נעשה בפנים ונשרף. ועוד פר בן בקר לחטאת.
עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקרבות ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים. ואם היתה שבת, אף מוסף אין מקריב אותו אלא כהן גדול. וכן שאר העבודות של יום, כגון הקטורת של כל יום והטבת הנרות - הכל בכהן גדול נשוי, שנאמר
(שם יא) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.
ויתר כל העבודות וחליפת בגדים מבגדי לבן לבגדי זהב ומבגדי זהב לבגדי לבן, וחמש טבילות שהיה טובל ביום זה ועשר פעמים שמקדש ידיו ורגליו, ועניין ההפרשה שמפרישין אותו קודם ליום הצום שבעה ימים, והכבוד שהיו נוהגין בו, והוידויין שהיה אומר, וכל שאר דיני יום זה הכל במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת יומא [הלכות עבודת יוה''כ פ''א].
ועכשיו בעוונותינו שאין לנו לא מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא קרבנות, נהגו כל ישראל לעבוד ביום זה בתפילות ובתחנונים, וכמו שכתוב
(הושע יד ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'.
המצווה בכל הספרים
