ריג. שלא לפנות אחר עבודת אלילים לא במחשבה ולא בדבור ולא בהבטה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראיה לבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבוד אותה, שנאמר
(ויקרא יט ד) אל תפנו אל האלילים.
ואמרו זכרונם לברכה בספרא
(קדושים א יא) אם פונה אתה אחריהם, אתה עושה אותן אלהות, כלומר אם אתה מתעסק בעניניה, כלומר להרהר אחרי השגעוונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעלה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סיבה, שתהיה נפתה אחריה ותעבדה.
ובפירוש נאמר שם בספרא, שאפילו ההבטה לבד אסורה, שאמרו שם רבי יהודה אומר: אל תפנה לראותן. והעניין מן הטעם שאמרנו, שהוא סיבה לראות אותה ולטעות אחריה, וכן כדי שלא יבטל חלק מהזמן ויתעסק באותם ההבלים. והאדם איננו נברא רק לעסוק בעבודת בוראו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שואל אדם מחברו
(קמט, א)
ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים. מאי תלמודא? אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם.
ונכפל לאו זה, כלומר באיסור המחשבה בעבודה זרה במקום אחר, שנאמר
(דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו'. כלומר שאם ירבה לבך לחשוב בה, יהיה סיבה לנטותך מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה. ועוד נאמר בזה העניין
(שם ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו'. שאין העניין שלא ישא האדם ראשו ויביט בשמים, אבל הכונה בדבר שלא יביט בהם בעין הלב לדעת כוחן ועניינן כדי לעבדן, וכמו שנאמר במקום אחר
(שם יב ל) ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני וגו'. שימנענו הכתוב מלשאול על איכות עבודתה, לפי שכל זה הוא סיבה לטעות בה.
ריחוק עבודה זרה ידוע לכל אדם.
יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפיזור, שהזהירונו בו זכרונם לברכה
(ברכות יב ב) שלא להרהר במחשבת עבודה זרה. ואמרו זכרונם לברכה, שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה, אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה. ובפירוש הזהיר הכתוב על זה דכתיב
(במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם. ואמרו זכרונם לברכה
(קידושין מ, א) שאין הקדוש ברוך הוא מחשב לישראל מחשבת עבירה כמעשה, חוץ ממחשבת עבודה זרה, שהיא נחשבת לו לאדם כמעשה [הלכות ע''א פ''ב].
והעובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה לוקה.
המצווה בכל הספרים
