ריח. לעזוב הלקט בשדה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לעזוב הלקט לעניים, והוא מה שנופל מתוך המגל בשעת קצירה או מתוך היד בשעת תלישה, שנאמר בלקט
(ויקרא יט י) לעני ולגר תעזב אותם.
כתבתי במצות הפאה
(מצוה רטז) מה שידעתי.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(פאה ו, ה): שבולת אחת או שתים לקט, שלוש אינם לקט, כלומר, שאם נפלו שלוש שבלים או יותר ביחד מיד הקוצר, שלושתן לבעל השדה, שאין דין לקט אלה במועט, ודוקא שנפל הלקט מן הקוצר בלא אונס
(שם ד, י). אבל הכהו קוץ בידו ונפל, אין זה לקט, וספק לקט – לקט, שנאמר
(תהלים פב ג) עני ורש הצדיקו, צדק משלך ותן לו.
ודין תבואה הנמצאת בחורי הנמלים,
ודין
(שם ה, ב) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פאה. ולעניין באיזה מקום נוהגת, ומי חייב בה, ועונש העובר עליה, הכל כמו בפאה.
המצווה בכל הספרים
