כד. שלא נלך בשבת חוץ לתחום - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים שנאמר
(שמות טז כט) אל יצא איש ממקמו ביום השביעי.
ובא הפירוש עליו
(רמב''ם שבת כז א ב) ש'מקומו' נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלוש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין. והמיל אלפים אמה. ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כנינווה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר.
[דאורייתא – 24,000
אמה; דרבנן – 2000
אמה]
שנזכר ונדע שהעולם מחודש לא קדמון, כמו שכתוב בפירוש במצות שבת
(שם כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי.
על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק, רק דרך טיול ועונג. ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טורח רב.
כגון שובת במדבר או במערה מה דינו,
(עירובין סא, ב) וכן מי שיצא חוץ לתחום, לרצונו או לאנסו, או ברשות בית דין,
(שם נב, ב) ואם הוקף במחיצה בשבת מה דינו,
(שם מב, א) ובית היוצא יותר משאר בתי העיר שבעים אמה ושירים, ובית הכנסת שיש בו דירה לחזנין ובית עבודה זרה שיש בה דירה לכמרים, ואוצרות שיש בהן דירה, ושלוש מחיצות שאין עליהן תקרה ומעזיבה מה דינן עם העיר
? (שם נה, ב) ועיר ארוכה, מרובעת, עגולה, עשויה כמין גם או כקשת, מהיכן מודדין לה,
(שם א) ובאי זה חבל מודדין, וכמה שיעורו של חבל,
(שם נג, ב) והגיע לגיא או להר או לכותל כיצד מודד בה, ובמי סומכין במדידה, ומי נאמן להעיד על התחומין.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא ערובין.
והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלוש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן.
ו
הרמב’’ן ז''ל כתב,
(בסהמ''צ ל''ת שכא) כי מה שאמר
הרמב''ם ז''ל בספר המצות שלו, דאיסור תחומין דאורייתא הוא ביותר מאלפים אמה, וכן מה שאמר בחבורו הגדול,
(שבת כז, א) שחזר מזה וכתב שהשיעור של תורה הוא שלוש פרסאות, כי הכל טעות, שאין לנו איסור תחומין דאורייתא כלל, וכן מתבאר במקומות הרבה מן הגמרא שלנו, שהיא גמרת בבל, שאנו סומכין עליה בכל דברינו. והרבה הרב ראיותיו על זה במצות שי''ג
(צ''ל שכא) מן הלאוין. והוא יפרש אל יצא איש, כמו אל יוציא. כמו שיש במסכת ערובין
(טז, ב) מאן דמשמע לה הכי.
המצווה בכל הספרים
