רסז. שלא ישא כהן אשה חללה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא ישא כהן בין גדול בין הדיוט חללה, שנאמר (ויקרא כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו. וחללה תקרא שנולדה מפסולי כהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרשה מכהן הדיוט, או שנתחללה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין עח א), שאין חיוב מלקות לכהן הנושא חללה עד שיבעל, אבל נשאה ולא בעל אינו לוקה, שאין חיוב המלקות אלא בבעילה. והוא והיא לוקין. וזה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות פד, ב) לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אינו מעניין זה כלל, ולמטה בדף זה נפרש הדבר, דודאי זו אחר שהיא נבעלת למי שהיא אסורה עליו בלאו, בכלל החיוב היא גם כן. וכעניין שאמרו זכרונם לברכה שאין הפרש בין אשה לאיש בכל עונשין שבתורה, חוץ משפחה חרופה, שכתבתי למעלה בסדר ויקרא במצות קורבן אשם ודאי (מצוה קכט).

וכן מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה כג, א) שהכהן עצמו שעובר העבירה שהוא בא על החללה אין גופו מחולל בכך, אף על פי שזרעו מחולל. ובין שנבעלה באונס או בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נתחללה, והוא שהיה הכהן תשע שנים ויום אחד ומעלה, והיא מבת שלוש שנים ויום אחד ומעלה נתחללה.
ומה שאמרו (יבמות נו, ב) שאינה נעשית חללה אלא בבעילה, אבל בקידושין לבד לא נתחללה, אבל בנישואין, אף על פי שלא נבעלה נעשית חללה, מפני שכל נשואה בחזקת בעולה, ואף על פי שנמצאת בתולה.
ומה שאמרו (שם ס, א) שכהן שבא על הנידה, אף על פי שהיא בכרת לא חיללה שאין עניין החילול אלא באיסור המיוחד בכהנים כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה, או הנבעלת לאחד מן הפסולין לכהונה כמו החללים.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם פה, א) שיש חללים מדברי סופרים, כיצד? כהן שבעל חלוצה שהיא אסורה לכהן מדרבנן, שהיא חללה מדרבנן, וזרעה חללים מדרבנן. אבל כהן שבא על אחת מן השניות, אין זרעו ממנה חללים אפילו דרבנן, לפי שהוא איסור השוה בכל אחד ואינו מיוחד בכהנים, וכמו שכתבתי למעלה.

כהן שבא על ספק זונה, כגון ספק גיורת ומשוחררת, או על ספק גרושה, וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה, הרי זו ספק חללה והולד ספק חלל.

[סוגי ה'חללים' לכהונה ודיניהם]
נמצאו החללים שלושה, חלל מן התורה, חלל מדבריהם, וספק חלל. וכל ספק חלל או חלל מדבריהם נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל: אינו אוכל בתרומה, ואינו מטמא למתים, וצריך לישא אשה שראויה לכהן, ואם אכל תרומה או נטמא או נשא גרושה וחללה זונה, מכין אותו מכת מרדות. אבל חלל של תורה הודאי, הרי הוא כזר, ונושא גרושה, ומטמא למתים, שנאמר אמר אל הכהנים בני אהרן, אף על פי שהם בני אהרן, עד שיהיו בכהונתן.
ועוד קבלו זכרונם לברכה (ספרא אמור א א) בפירוש זה הכתוב, בני אהרן ולא בנות אהרן, מכאן שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, ועל כן הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (קדושין עג, א) שהגר מותר לישא כהנת וממזרת. כהנת, מפני טעם זה שאמרנו שלא הוזהרו להנשא לפסולין, ממזרת, משום דקהל גרים לא איקרי קהל, ובאיסור ממזר כתיב (דברים כג ג) לא יבוא ממזר בקהל ה’.
ומה שאמרו (שם עז, א) שחלל שנשא כשרה כל זרעו חללים ופסולים לכהונה, אבל ישראל שנשא חללה כל זרעו ממנה כשרים לכהונה, שהולד בעניין זה הולך אחר הזכר, שנאמר (במדבר א יח) ויתילדו על משפחותם. ומשפחה שנתערב בה ספק חלל, כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא, לפי שיש כאן שני ספקות, ובספק ספקא אפילו בדאורייתא לא חישינן. אבל נתערב במשפחה ודאי חלל, כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדק.
ויתר פרטיה, בקדושין וביבמות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ונשא חללה ודאית ובעלה חייב מלקות. נשא ספק חללה או חללה מדבריהן מכין אותו מכת מרדות. וזה היה בזמן שהישראלים דנו דיני נפשות, אבל בזמן הזה אין מלקין, וכמו שנכתוב למטה בעזרת ה’ בסדר כי תצא (מצוה תקצד) במצות עשה דמלקות.

המצווה בכל הספרים