רסח. שלא ישא כהן גרושה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא ישא כהן, בין גדול בין הדיוט, גרושה, שנאמר
(ויקרא כא ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו.
מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה
(מצוה רסו).
מה שאמרו זכרונם לברכה
(יבמות נט, א), שגרושה היא נקראת אפילו מן האירוסין, ואין צריך לומר מן הנישואין, אבל הממאנת
(שם קח, א) אפילו גרשה בגט והחזירה ומאנה בו הרי זו מותרת לכהן.
והחלוצה, כלומר, אשה שיצאה מתחת יד יבם בחליצה, אסורה לכהן מדרבנן
(שם כד א), מפני שנתנו לה דין גרושה. וכהן שכנס ספק גרושה או זונה וחללה מוציאה בגט. אבל כנס ספק חלוצה אין מוציאה, שלא גזרו חכמים אלא על חלוצה ודאית. וכל שאינה ראויה לחלוץ, אם נחלצה לא נפסלה לכהונה. יצא עליה קול שהיא חלוצה, אין חוששין לאותו קול, שהחכמים הם שגזרו על החלוצה להיות כגרושה והם הקלו בה בעניינים אלו שאמרנו.
ויתר פרטיה, בקדושין וביבמות.
והעובר עליה ונשא גרושה ובעל חייב מלקות, אבל כל זמן שלא בעל אינו מתחייב מלקות, ואפילו כהן גדול שחייב שני לאוין, משום לא יקח ומשום לא יחלל, וכמו שנכתוב למטה בעזרת ה’
(מצוה רעד), ולוקה על שניהם, אינו לוקה לעולם על אחד מהם אלא אחר שבעל, אבל לא בעל אינו לוקה משום לא יקח, ד'לא יקח' אגוד הוא בלאו ד'לא יחלל'.
ופעמים שיתחייב כהן גדול ארבע מלקיות בביאה אחת, וכגון שהיא אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה, ועל כיוצא בזה יאמרו חכמים זכרונם לברכה
(קידושין עז ב) איסור מוסיף, שהרי בתחילה האלמנה היתה מותרת לכהן הדיוט, וכשנתגרשה נתווסף בה איסור שנאסרה להדיוט, ועדיין היא מותרת לאכול בתרומה, וכשנתחללה נתווסף בה איסור שנאסרה מלאכול בתרומה, ועדיין היא מותרת לישראל, וכשנעשית זונה נתווסף בה איסור לגבי ישראל, שהרי מצינו איסור בישראל בזונה, שהמזנה ברצון תחת בעלה אסורה לבעל ולבועל. אבל אם נשתנה סדר זה וכגון שנעשית תחילה זונה וכו' אין חייבין על ביאתה אלא מלקות אחת, לפי שאין שם איסור מוסיף.
וכלל גדול בכל אסורין שבתורה: אין איסור חל על איסור אלא אם כן היו האסורין באין כאחת, או שהיה האחד מוסיף דברים אחרים, כמו שאמרנו, או איסור כולל.
המצווה בכל הספרים
