רעז. שלא יכנס בעל מום בהיכל כולו - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא יכנס בעל מום בהיכל בכללו, כלומר אל המזבח ובין האולם ולמזבח וכל שאר המקומות שבהיכל, שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש.
ונתבאר בספרא (אמור ג י) ששני לאוין אלה, של הפרוכת והמזבח, לא יספיק אחד מהם בלתי חברו, ושניהם באו להשלים הדין בעניין אחד, והוא להרחיק המקום האסור עליהם להכנס בו.

משורשי המצוה
להגדיל כבוד הבית והדרו, על כן אין ראוי לבוא שם בעל מום, כי הוא מקום השלמות, אינו בדין לעמוד שם מי שיש בו שום חסרון.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) הרבה פעמים התועלת הנמצא לנו בהגדילנו מעלת הבית הקדוש ותפארתו.

דיני המצוה
כלומר מה הן המומין שבשבילן ימנע הכהן מלכנס, זכרתים למעלה (במצוה רעה) בסמוך ברמז באזהרת בעל מום קבוע, ושם הודעתי מקומן בגמרא וכל העניין כמנהגי.
וכתב הרמב’’ן זכרונו לברכה שאין לנו לחשב זה הלאו במנין הלאוין, שאסור הכנס בעל מום בהיכל, וגם פרוע ראש וקרוע בגדים ושתוי יין, אינו אלא מעלה מדבריהם זכרונם לברכה, ולא בא הכתוב הזה אלא לאסור מהם קריבה לעבודה, וזה בכלל לאו דבעל מום שלא יעבוד הוא.
וכתב עוד, שאף הם לא אסרו אלא המקום הנקרא 'בין האולם ולמזבח', שהוא עשרים ושתים אמה, אבל כנגד המזבח עצמו, שהוא שלושים ושתים אמה לא אסרו, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ויהי ביום השמיני (מצוה קמט) באזהרת פרוע ראש, בשם הרב זכרונו לברכה [הלכות בביאת מקדש פ''ו].

המצווה בכל הספרים