רעח. שלא יעבוד כהן טמא - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יעבוד כהן בעודו טמא, שנאמר
(ויקרא כב ב) וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו את שם קודשי.
ואמרו זכרונם לברכה, בפרק תשיעי מסנהדרין
(פג, ב) מנין לטמא ששימש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים
? דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו, וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו. וכתיב במקום אחר 'ומתו בו כי יחללוהו'.
מה שכתבנו במקומות רבים, כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו וחשיבותו, ומעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין.
כגון מה הן הטומאות המטמאות מדרבנן, ובאיזה עניין יטהר הטמא מטומאתו, ואיזו טומאה צריכה הזאה וקורבן לטהרתה, ואיזו אינה צריכה אלה טבילה והערב שמש;
ומכלל העניין שאי אפשר לעלות משום טומאה כי אם בטבילה, ואיזו טומאה צריכה שבעה ימים לטהרתה, ואיזו יספיק לה יום אחד.
ויתר רובי פרטי עניינים אלה אשר רבו למעלה, יתבארו כולם בסדר טהרות.
וכהן העובר עליה ועבד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים.
המצווה בכל הספרים
