רפז. שלא ניתן מום בקדשים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא ניתן מום בקדשים. כלומר שלא נעשה בבהמה שהיא קדושה למזבח שום חבורה או שום שבר שיפסלה להקרבה, שנאמר
(ויקרא כב כא) וכל מום לא יהיה בו, ואמרו זכרונם לברכה
(מנחות נו, ב) קרי ביה לא יהַיֶה בו. ולשון ספרא
(אמור ז ט) כל מום לא יהיה בו - אל תתן בו מום.
לפי שיהיה בזה בזיון הקודשים/ וכבר כתבתי כמה פעמים
(מצוה צה) התועלת הנמצאת בהתיקר כבוד בית המקדש ומשרתיו וקרבנותיו אל לב בני אדם.
מה שאמרו שאחד המטיל מום בקודשים עצמן או בתמורתן, עובר בלאו ולוקה, חוץ מן הבכור ומן המעשר, שהמטיל מום בתמורתן, אינו לוקה, לפי שאין ראויין לקרבנות כמו שמתבאר בתמורה
(כא א).
ויתר פרטיה, מבוארים במקומות מפזרים מזבים ותמורה.
אבל אין חיוב המלקיות כי אם בזמן שבית המקדש קים' שראויה הבהמה לקורבן, כמו שמתבאר בגמרא עבודה זרה
(יג, ב).
המצווה בכל הספרים
