רצז. מצות שביתה ביום ראשון של פסח - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לשבות ביום ראשון של פסח, שנאמר בו
(ויקרא כג ז) ביום הראשון מקרא קודש, ובכל מה שנאמר בתורה מקרא קודש, פירשו זכרונם לברכה
(ספרא יב ד) קדשהו.
ועניין קדושתו הוא שלא נעשה בו מלאכה אלא מה שהוא מיוחד באכילה, כמו שבאר הכתוב
(שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. והראיה ששביתת יום טוב נחשבת עשה, אמרם זכרונם לברכה
(שבת כה, א): האי שבתון עשה הוא, ולמדנו מעתה שבכל מקום שנאמר בתורה שבתון גבי יום טוב, הוא עשה, וכבר בא הרבה בתלמוד גם כן יום טוב עשה ולא תעשה.
כדי שנחשוב בעניין המועד בנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר במחשבותינו מה שצונו ברוך הוא עליו ועשה לנו נסים בזמן ההוא, ואם יהיה האדם טרוד במלאכתו, לא יהיה לו פנאי לחשוב בשום דבר. ועוד נאריך בשורשה ובדיניה בלאו דאיסור מלאכה ביום טוב שבסדר זה
(מצוה רחצ) בעזרת השם.
והעובר על זה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לא תעשה, כמו שנכתוב במקומו.
מתבארים ביום טוב
[הלכות יו''ט פי''א]. המצווה בכל הספרים
