מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



שז. מצות קורבן מנחה חדשה מן החיטים ביום עצרת - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן חיטה חדשה, וזהו נקרא בכתוב מנחה חדשה, והם שתי ככרות, כמו שכתוב (ויקרא כג טז יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים.

והעניין היה כן, (מנחות עו א ב) שהיו מביאין שלוש סאין חטים חדשות ושפין אותן ובועטין בהן כדרך כל המנחות, וטוחנין אותם ומניפין מהן שני עשרונים בשתים עשרה נפה, ולוקחין אותן ועושין מהן שתי חלות, ומביא שאור ונותנו לתוך העשרון. ואורך כל חלה שבעה טפחים, ורחבה ארבעה, וגבהה ארבע אצבעות, ומרובעות היו, ואופין אותן מערב יום טוב, ולמחר אחר הנפתן היו נאכלות לכהנים כל אותו יום וחצי הלילה. ואותה מנחה היא ראשונה לכל המנחות הבאות מן החטים.

ומקריבים עם הלחם שבעה כבשים תמימים ופר בן בקר אחד ואילים שנים לעולה, ושעיר לחטאת, ושני כבשים לשלמים, ואלו הן הקרבנות האמורים בחומש הפקודים. כל זה היה קרב עם הלחם, מלבד קורבן מוסף היום שהוא שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים לעולה, ושעיר עזים לחטאת, ואלו הן הקרבנות האמורות בספר ויקרא.
ובפירוש נתבאר כן בפרק רביעי ממנחות (מה, ב) שזה הקורבן יבוא עם הלחם, חילוק ממוסף היום, ואחר הנפת הלחם היה נאכל לכהנים עם כבשי השלמים.

משורשי המצוה
כתבתי במצות העומר (מצוה שב) שבסדר זה, מה שמספיק גם לשתי הלחם על צד הפשט.
ועוד אומר לי לבי בעניין, כי מפני זה היתה המצוה בחיטים להיות המנחה בכיכרות של לחם, ובמנחת שעורים בקמח, לפי שהחיטים למאכל אדם, ועל כן ראוי להכינם בעניין שהאדם נהנה וניזון מהם.
וכל זה מן השורש אשר נטענו בתחילה בעניין הקורבן על צד הפשט: כי מתוך המעשה תתעורר מחשבת האדם אל הדברים. ועל כן, כפי חשיבות הקורבן והכנתו הטובה, לב אדם מתעורר אליו יותר.

מדיני המצוה
מה שאמרו (שם פג, ב) שאם לא מצאו חדש יביאו מן העליה, וחיטין שירדו בעבים לא יביא לכתחלה, מפני שיש בהן ספק אם אני קורא בהן ממושבותיכם או לאו, ואם הביא כשר. לישָתן של שתי הלחם ועריכתן בחוץ, ואפייתן בפנים ככל המנחות, ואין אפייתן דוחה יום טוב, שנאמר (שמות יב טז) יעשה לכם, ולא לגבוה. הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים היתה נעשית בעודן חיים. וכהן גדול נוטל אחת מן הככרות, והשניה מתחלקת לכל המשמרות.
ויתר פרטיה, מתבארים במנחות פרק רביעי, חמישי, שמיני ואחד עשר [ה' תמידין ומוספין פ''ו].

ונוהגת מצוה זו בזכרים
כמו שכתבנו במצות העומר.

המצווה בכל הספרים