שיז. מצות שביתה ממלאכה ביום הכפורים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לשבות מכל מלאכה ביום הכפורים, שנאמר
(ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם. וכבר כתבתי
(מצוה רצז) מה שאמרו זכרונם לברכה
(שבת כה, א) האי שבתון עשה הוא, כלומר, שפירושו כאלו יאמר שבתו ביום זה.
על צד הפשט, כדי שלא נהיה טרודים בשום דבר, ונשים כל מחשבותינו וכל כונתנו לבקש מחילה וסליחה מאת אדון הכל ביום זה, שהוא נכון לסליחת העוונות מיום שנברא העולם, וכמו שכתבתי ב''אחרי מות'' במצות עבודת יום הכפורים
(מצוה קפה).
מה שאמרו זכרונם לברכה
(מגילה ז, ב) שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אף על פי שאינו מלאכה גמורה אסור לעשותו ביום הכפורים. כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה, וביום הכפורים בכרת. ומכל מקום התירו זכרונם לברכה לקנב הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה, כדי שנמצא אותו מוכן לערב מיד, מה שאינו מותר בשבת. ונהגו העם להחמיר בדבר ולנהג בו איסור כשבת לכל דבר.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת יומא.
והעובר עליה ועשה מלאכה ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, וכמו שנכתוב בעזרת ה’
(מצוה רטו).
המצווה בכל הספרים
