שמב. שלא לשנות ממגרשי הלוים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן. כלומר, שלא יחזירו העיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא השדה מגרש, ולא המגרש שדה, והוא הדין מגרש
-עיר או עיר-מגרש, שאין לשנות בענינם דבר.
והעניין הזה ידוע, כי התורה צותה
(במדבר לה ב ז) שיתנו שאר השבטים ערים ידועים לשבט לוי, והם ארבעים ושמונה עיר עם שש ערי מקלט שהיו בהן, וצותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה מגרש. כלומר מקום פנוי לרווחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוץ לה לצורך שדות וכרמים, וזה גם מנויי העיר וממה שצריך לה, כמו שמפורש בסוטה
(כז, ב).
ובאה המניעה בזה שלא לשנות עניינים אלה לעולם, ועל זה נאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שכן בא הפירוש על לשון מכירה זו. כלומר, לא ישנה, דאילו במכירה ממש לא קאמר, שהרי בפירוש כתוב גאולת עולם תהיה ללוים, מכלל שרשות יש להם למכור.
לפי שערי הלוים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה, שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר
(ויקרא לג י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.
ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם, ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום. ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהן, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך. ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בענינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם, וירא כי כן טוב וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(מכות יב א) מלבד אלו השלושה אלף אמה שאמרנו, שהן בין מגרש ושדות וכרמים, נותנין לכל עיר בית הקברות חוץ לתחום זה, שנאמר
(במדבר לה ג) ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, ובא הפירוש בזה, לחיים נתנו ולא לקבורה.
ומה שאמרו
(ערכין לג ב) גם כן, שכהנים ולוים שמכרו שדה משדותיהם, או בית אפילו בעיר חומה נגאלין לעולם, ואפילו מיד הקדש, שנאמר
(ויקרא כה לג) גאולת עולם תהיה ללוים. וישראל שירש אבי אמו לוי הרי זה גואל כלוים.
ויתר פרטיה מבוארים בסוף ערכין.
בזמן שישראל שם, בין בלוים בין בישראלים, בזכרים ונקבות, שהכל חייבים שלא לשנות שלושה מקומות האמורים לעולם העיר, והמגרש, ומקום השדות והכרמים. ומן הדומה, כי כל מי ששינה בהן בעדים והתראה חייב מלקות, ולא ידעתי שיעור לשינוי זה כמה יהיה ויתחייב עליו, חכם בני ודעהו.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(שמיטה ויובל יג יב, יג) על מצוה זו:
למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתם עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד ה’ יתברך ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ולפיכך הבדילו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא חיל ה’ שנאמר ברך ה’ חילו וגו', והוא, ברוך הוא, זכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך וגו'.
ולא שבט לוי בלבד בכלל זה, אלא כל איש ואיש מבאי העולם, אשר נדבה רוחו להבדל ולעמוד לפני ה’ לעבדו, לדעת דרכיו הישרים והצדיקים וללמדם לאחרים, פורק מעל צוארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, והרי זה נתקדש להיות קודש קודשים, ויהיה ה’ נחלתו לעולמי עולמים, ויזכה בעולם הזה בדבר המספיק לו כמו שזכה שבט לוי, וכן דוד הוא אומר (תהלים טז, ה) ''ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי''.
המצווה בכל הספרים
