לה. שלא לגלות ערוות אשת איש - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לבוא על אשת איש, שנאמר
(שמות כ יב) לא תנאף.
ובא הפירוש שלשון ניאוף סתם משמע באשת איש, כמו שאמרו ז''ל אין ניאוף אלא באשת איש. ונכפל זה הלאו בסדר אחרי מות שכתוב שם בפירוש
(ויקרא יח כ) ואל אשת עמיתך וכו'.
כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עולמו עושין פרותיהן כל אחד ואחד למינהו, ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף, שתהיה סיבה לבטל כמה ממצות האל עלינו, שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הנאוף. ועוד יהיה כישלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל ייעקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן, שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הרבה בטבע בני אדם שמקנאין על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה.
כגון הרחקת העניין שלא להתייחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן שגם היא באיסור ובדין.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין ובמקומות בגמרא. ושם בסנהדרין
(נא, א) מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק. והנואף עם נערה מאורסה שניהם בסקילה, ועם בת כהן היא תשרף והוא יחנק.
ואיסור אשת איש הוא מן המצות שהן על כל בני העולם בכלל, בין ישראל בין גוי. אבל יש חילוק קצת בעניין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה, וישראל קונה אותה בקידושין
(שם נז, ב).
המצווה בכל הספרים
