שפא. מצות פסח שני שייאכל על מצות ומרורים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שכל המחוייב בפסח שני שיאכל בשר הפסח על מצות ומרורים, שנאמר
(במדבר ט יא) על מצות ומרורים יאכלוהו.
כל עניין הפסח כתבתי בסדר בא אל פרעה
(מצוה ה), ואין ספק כי כל עניין פסח שני אינו כי אם מיסודו של ראשון, ידוע הדבר.
מה שאמרו זכרונם לברכה שהמצות צריכות שימור גדול שלא יבואו לידי חימוץ, עד שחייבונו זכרונם לברכה להזהר בהם אפילו מזמן קצירה שלא יבואו עליהן מים, פן יבואו לידי חימוץ. ויתר ריבוי פרטיהן בעניין הלישה והאפיה בפסח ראשון, וכלל הכל הוא, שנעשה בהן שמירה גדולה מחימוץ.
וכן מה שפירשו במרורים שכל עשב מר הוא בכלל מרורים שהזכיר הכתוב, ושאדם יוצא ידי חובתו בפסח בכולן, לפי שהצוואה לנו במרור, זכר לוימררו את חייהם
(שמות א יד), ובכל עשב מר יזכר הדבר. אבל מכל מקום בררו לנו חכמים זכרונם לברכה
(שם לט א) לאכול החזרת, כי בה זכר התמרור מצד הקלח שטעמו מר קצת, וגם יש בה הידור למצוה יותר מבשאר עשבים מרים, גם כי שמה הדור, שנקראת
חסא, ורמז ברכה בו, שחס רחמנא עלינו ופדאנו מיד המצריים הקשים.
ומכל אלה יש התעוררות וזכר אל לב בני אדם בעניין הנסים שנעשו לנו במצרים, ולפיכך הקבעה ההלכה שראוי לנו לחזר אחר החזרת. פרטיה גם כן במסכת פסחים.
בזכרים ולא בנקבות, כי כמו שאין שחיטת פסח שני חובה להן אלא רשות, כמו שאמרנו במצוה הקודמת, כן אכילת מצה ומרור עמו אינה חובה להם, ומבואר גם זה שם במסכת פסחים
(צה א). והעובר על זה ואכל פסח שני מבלי מצה ומרור ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
