שפח. מצות שמירת המקדש - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוו הכהנים והלוים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה ולילה כל הלילה. ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, לא מהיות שום פחד מאויב חלילה. שנאמר
(במדבר יח ד) ושמרו את משמרת אהל מועד.
ולשון ספרי, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. הכהנים מבפנים, והלוים אף מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת סביבו. ובמכלתא אמרו: ושמרו את משמרת אהל מועד. אין לי אלא בעשה וכו', הנה התבאר ששמירתו מצות עשה היא. ושם נאמר עוד גדולה למקדש שיש עליו שומרין אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרין לפלטרין שאין עליה שומרין, וידוע שפלטרין שם ההיכל.
מה שכבר כתבתי כמה פעמים, כי בכבוד הבית סיבה לתת מוראו אל לב בני אדם, ובבואנו שם לבקש תחינה וסליחה מאת אדון הכל, יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, וכעניין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצוה
(מצוה צח) ומכבודו של בית הוא, למנות עליו שומרים כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן, וכמו שבא במכלתא, אינו דומה וכו' כמו שכתוב בסמוך.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(מדות א, א ב) שארבעה ועשרים אדם שומרים אותו בכל לילה בארבעה ועשרים מקומות, הכהנים שומרים בשלושה מקומות מבפנים, והלוים מבחוץ, ומעמידין אחד שהיה מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו, ואיש הר הבית נקרא, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו 'איש הר הבית שלום עליך', ניכר שהוא ישן, וחובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים בירושלים מה קול בעזרה
? קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן על משמרו.
ויתר פרטיה, כגון היכן היו הלוים והכהנים שומרים, ואם ארע קרי לאחד מהם כיצד הוא עושה, וכיצד סדרן ומעשיהן סמוך לשחר, הכל מתבאר יפה בפרק ראשון ממסכת תמיד ומסכת מידות [הלכות בית הבחירה פרק ח].
כי הם נתייחדו בצוואת שמירת המקדש ולא הישראלים. ואם עברו על זה ובטלו שמירה זו בטלו עשה, מלבד שעברו על לא תעשה, כמו שנכתוב בסדר זה
(מצוה שצז) בעזרת השם.
המצווה בכל הספרים
