שצ. שלא יעבוד זר במקדש - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא ו זר במקדש. כלומר כל מי שאינו מזרע אהרן, שנאמר
(במדבר יח ד) וזר לא יקרב אליכם. ונכפלה המניעה בזה בלשון אחר בכתוב, והוא שנאמר
(שם כב) ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות.
כתבתי למעלה בסדר זה במצות עבודת המקדש
(מצוה שצד).
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין חיוב אזהרת קריבה זו, אלא הקרב לעבודה מכל העבודות שהן מיוחדות בכהן, וכמו שאמרו זכרונם לברכה
(זבחים לב א) מקבלת הדם ואילך מצות כהונה, כגון יציקות, בלילות, תנופות, הגשות. והרבה עבודות כאלו מפורשות בגמרא שמצותן בכהן הרי אלו כולן באזהרה לזר, והקורבן פסול.
אבל יש שם עבודות שאינן בכלל אזהרה זו, כגון שחיטה שכשרה אפילו לכתחילה בזרים, ואפילו בקודשי קודשים, וכן הולכת העצים, וכן הדלקת הנרות שאם הוציאן הכהן לחוץ אחר שהטיב אותן שמותר לזר להדליקן.
ויש מהן ארבע עבודות לבד מיוחדות שהן חמורות שיש בהן חיוב מיתה, והם זריקה, הקטרה, הקרבה, ונסוך, ועליהם נאמר והזר הקרב יומת, וכמו שנתבאר במסכת יומא בפרק בראשונה כל מי, שהוא רוצה לתרום
(כד א)
ויתר פרטיה מבוארים שם ביומא ובפרק בתרא ממסכת זבחים
[הלכות ביאת המקדש פ''ג].
בזמן הבית, ואף בזמן הזה אף על פי שהוא שמם בעוונותינו. והעובר על זה ועשה במקדש אפילו היום אחת מכל העבודות שהם בכוהנים עובר על לאו, כמו שכתבנו
(מצוה קפד, שסג), ואם עשה אחת מארבע עבודות שזכרנו חייב מיתה בידי שמים.
המצווה בכל הספרים
