מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תלז. שלא לאבד דברים שנקרא שמו יתברך עליהם - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נאבד ונמחה הדברים ששם הקדוש ברוך הוא נקרא עליהם, כגון בית המקדש וספרי הקודש ושמותיו היקרים ברוך הוא, ועל כל זה נאמר (דברים יב ד) לא תעשון כן לה’ אלהיכם, אחר שקדם המצוה לאבד עבודה זרה ולמחות שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כולם, מנע ואמר לא תעשון כן לה’ אלהיכם.
ובסוף מסכת מכות (כב, א) אמרו זכרונם לברכה מי ששרף עצי הקדש לוקה, ואזהרותיה מואבדתם את שמם לא תעשון כן. וגו' וכמו כן אמרו שם, שהמוחק את ה’ לוקה, ואזהרותיה מזה הכתוב בעצמו.

שורש המצוה נגלה
כי בגשת בני ישראל אל הקודש באימה ברתת ובזיע מתוך כך, יכניסו בלבם הפחד והיראה גדולה אל ה’ ברוך הוא.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה א), ששבעה שמות הם באיסור לאו זה, ואלו הם שם של יו''ד ה''א וא''ו ה''א, שיקראו אותו חכמים שם המפורש, וכן ה’ שנכתוב אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד, ואל, ואלוה, ואלהים, ושדי, וצבאות.

ועוד אמרו זכרונם לברכה היות שכל אות שנטפל לשם מלפניו מותר למחקו, כגון למ''ד מלה’. בי''ת מבאלהים, אבל הנטפל לשם מלאחריו. כגון כ''ף של אלהיך, ומ''ם של אלהיכם, וכיוצא בהם אין נמחקים מפני שהשם מקדשם, והכותב אל מאלהים ו''יה'' מ''יהוה'' אינו נמחק, מפני שאלו הם שמות בפני עצמן, אבל הכותב ''שד'' משדי'' ו''צב'' מ''צבאות'' הרי זה נמחק, ושאר הכנויין שמשבחין, בהם השם, כגון: רחום וחנון גדול גבור ונורא וכיוצא בהן, הרי הן כשאר כתבי הקודש שמותר למוחקן לצורך שום דבר.

ומה שאמרו זכרונם לברכה (שבת קטז א) שכל כתבי הקודש ופירושיהן בכלל איסור זה, הוא מדברי סופרים, שאסור לאבדם ולשרפן.
וכל זה שאמרנו (רמב''ם שם ה''א) בשכתבן ישראל, אבל כתבן מין ישראל שורפין הכל, ומצוה לשרפם, שלא להניח שם למינין ולכל מעשיהם, אבל גוי שכתב ה’ גונזין אותו.
ומה שאמרו (שבועות שם)
שכל השמות האמורים באברהם בעניין המלאכים שבאו אליו קודש;
והאמורין בלוט חול, חוץ אחד: "אל נא אדני, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך" (בראשית יט יט).
וכל השמות האמורים בגבעת בנימין (שופטים יט כא) קודש,
וכל האמורים במיכה (שם יח לא) מהם חול ומהם קודש אל חול, יה קודש, חוץ מאחד שהוא אל והוא קודש "כל ימי היות בית האלהים בשלה".
וכל האמורים בנבות (מלכים א כא) קודש,
כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, והוא כשאר הכנויים, חוץ מאחד האלף לך שלמה (שם ח יב),
כל מלכיא האמורין בדניאל חול, חוץ מאחד (ב לז) אנת מלכא מלך מלכיא והרי הוא כשאר הכנויים.
ויתר פרטיה, במסכת שבועות.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה ומחק אפילו אות אחת משבעה השמות שזכרנו חייב מלקות, ואם סתר אות אחת מן האותיות הנטפלות לאחריהן היו מכין אותן מכת מרדות, וכן הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח, או מן ההיכל, ומשאר העזרה חייב מלקות.

המצווה בכל הספרים