מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תסז. שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא להתגודד גופנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, ועל זה נאמר (דברים יד א) לא תתגודדו.
ונכפל לאו זה במלה אחרת, שנאמר (ויקרא יט, כח) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגו'. ובמסכת יבמות (יג, ב) אמרו, זכרונם לברכה, לא תתגודדו מבעי לגופיה, דאמר רחמנא לא תעשו חבורה, ושם נאמר עוד, לא תתגודדו על מת. ובמסכת מכות אמרו זכרונם לברכה (כא, א) ששריטה וגדידה דבר אחד הוא, ושם נאמר שהשורט על המת, בין ביד בין בכלי, חייב, ועל עבודה זרה, בכלי חייב, וביד פטור, שכן היה מנהגם להתגודד לפני עבודה זרה בכלי, וכעניין שכתוב (מלכים יח, א כח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים.
ומכל מקום לפי הנראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה שאין חיוב הלאו, רק במתגודד על מת או על עבודה זרה, אבל המתגודד בלא טענה או מתוך כעס על ביתו שנפל או ספינתו שטבעה, אף על פי שהוא דבר נמאס ביותר ומכוער ואסור, אין חיוב הלאו על זה.

משורשי המצוה
כדי שלא נעשה בנו שום עניין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה, וכעניין שכתבתי בלאו דהקפת הראש בסדר קדשים תהיו (מצוה רנא). ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל, רק על העניין שצונו ברוך הוא להצטער בו.
ומן הטעם שכתבתי בסדר אמר אל הכהנים במצוה ראשונה (מצוה רסד), אבל שנשחית גופינו ונקלקל עצמנו כשוטים לא טוב לנו ולא דרך חכמים ואנשי בינה, רק מעשה המון הנשים הפחותות וחסרי הדעת שלא הבינו דבר במעשה האל ונפלאותיו.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב, מכאן סמך לרבותינו זכרונם לברכה באסרם להתאבל על מת יותר מדאי.

מדיני המצוה
כמו שאמרו זכרונם לברכה שהשורט על המת חייב על כל שריטה ושריטה מלקות אחת, והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת, והשורט שריטה אחת על חמשה מתים חייב חמש מלקיות.
ויתר פרטיה. בסוף מסכת מכות.

[לא תתגודדו – לא תיעשו אגודות אגודות]
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (עבודה זרה יב, יד) כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת. ולשון לא תתגודדו כלומר, לא תעשו אגודות אגודות, כלומר, שתהיו חלוקין אלו על אלו.
ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה, שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו, שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת. ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים, אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה. אבל בשני בתי דינים חלוקין והן שוין בחכמה, לא נאמר על זה לא תתגודדו. והביאו ראיה ממעשה דמסכת חולין, שאמרו שם נפקי שפורי דרב ואסרי, ונפקי שפורי דשמואל ושרו.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה ושרט שריטה אחת בכל מקום שבגופו על מת, או לשם עבודה זרה, חייב מלקות.

המצווה בכל הספרים