תעט. מצות צדקה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב. כלומר, שנתן מממוננו למי שיחסר לו ולחזק העני בכל מה שצריך למחיתו בכל יכולתנו. ועל זה נאמר
(דברים טו ח) פתח תפתח את ידך לו.
ודרשו זכרונם לברכה
(ב''מ לא, א) אפילו כמה פעמים, ועוד נאמר
(ויקרא כה, לה) והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, ואמר עוד
(שם לו) וחי אחיך עמך.
כתבתי במשפטים במצות הלואה לעני בשעת דחקו, מה שידעתי.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(ב''ב י ב) שעיקר מצוה זו לתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה, כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יבישנו עליה לעולם, שזה אינו יודע למי נותנה, וזה אינו יודע ממי מקבלה.
ואתה בני, אל תחשוב שעניין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה, כי אף בעשירים גדולים גם כן תתקים מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו, פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך, ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק. כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים, ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים בני ברית באשר תשיג ידנו.
וכלל העניין, שכל המהנה את חבירו בין בממון בין במאכל או בשאר צרכיו או אפילו בדברים טובים, דברים נחומים, בכלל מצות הצדקה היא ושכרו הרבה מאוד, ויכנסו דברי באזניך, כי טובים המה באזן תבחן מלים.
ואמרו זכרונם לברכה
(כתובות סז, ב) שעני שאינו רוצה לקח מערימין עליו ונותנין לו לשם הלואה, ואחר כך אין שואלין אותה ממנו. אבל עשיר המסגף עצמו ועינו רעה בממונו אין משגיחין בו. ואמרו זכרונם לברכה די מחסורו אתה מצוה להשלים חסרונו, אבל אין אתה מצוה להעשירו.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(מתנות עניים ט, ג) כי מעולם לא ראה ולא שמע עיר שיהיו בה עשרה מישראל, שלא יהיה להם קופה של צדקה.
ואמרו זכרונם לברכה
(גיטין ז, ב) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה אם ימצא למטה ממנו שצריך לה.
ואמרו זכרונם לברכה שאין שום אדם בא לעניות לעולם בשביל ריבוי הצדקה שיעשה, שנאמר
(ישעיהו לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום. ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר
(שם א, כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
ויתר פרטיה במקומות בתלמוד בפזור, ורובם במסכת כתובות (פרק שישי) ובבבא בתרא [פ''א].
והעובר על זה ולא עשה צדקה בעת שנשאל עליה, או שראה שצריך הדבר ויש יכולת בידו לעשותה - ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
