תצד. שלא להקריב קורבן בעל מום עובר - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו שלא להקריב קורבן מבהמה שיהיה בה מום, ואפילו הוא מום עובר.
ועל זה נאמר
(דברים יז א) לא תזבח לה’ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו', ונתבאר בספרי, שבבעל מום עובר הכתוב מדבר.
כתבתי בסדר אמר אל הכהנים במצוה רע''ז ורפ''ז
(מצוה רפו), וגם בלאו
(מצוה רעה) יש רמז מזה.
כגון החילוקים שאמרו זכרונם לברכה שהן בבהמה, בין מום קבוע למום עובר, שכל בהמה שיש בה מום קבוע נפדית, וגם מצות עשה לפדותה, כמו שבאדנו בסדר ראה אנכי במצות פדיית קודשים שנפל בהם מום
(מצוה תמא). ואם יש לה מום עובר לא קריבה ולא נפדית, אלא ממתינין לה עד שתתרפא או עד שתסתאב.
ובעניין מומים קבועים ומספרם, כבר כתבתי קצת מזה כמנהגי בסדר אמור אל הכהנים במצוה רפ''ז
(רפו). והנה אזכיר לך: מהו מום עובר
? כגון, גרב לח, וחזזית שאינה מצרית, וכן מים היורדים מן העין ואינו חולי קבוע, וכיוצא בזה.
ויתר דיני המצוה בעניין מום קבוע ומום עובר מבוארים במסכת בכורות
(פ''ו).
כי אז בידינו להקריב קרבנות, ובכלל איסור זה של זביחה בין כהנים, בין ישראלים, זכרים ונקבות, שהשחיטה בקרבנות כשרה היא בזרים. וכמו כן נאמר, שעוברים עליה אם עשאוה שלא כדין.
המצווה בכל הספרים
