ה. מצות שחיטת הפסח - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה, או גדי, בבית הבחירה, וזה נקרא קורבן הפסח, שנאמר
(שמות יב ו) ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.
שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה תמים זכר בן שנה, ושוחטין אותו בעזרת בית המקדש ביום י''ד בניסן בין הערבים, ואחר כך לערב אוכלין אותו בין כולם אחר מאכלם, שמצותו לאוכלו על השובע.
(פסחים ע, א)
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם ה’ יתברך ביציאת מצרים.
כגון זמן שחיטתו ביום אימת,
(שם נח, א) ושהוא נשחט בשלוש כיתות בעזרה,
(שם סד, א) וכי דוחין שבת עליו,
(שם סה, ב) ודיני מנוייו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פסחים.
(עי' רמב''ם הלכות קורבן פסח א יב).
והעובר עליה במזיד ולא עשה פסח, חייב כרת. בשוגג אינו מביא קורבן, לפי שזה הוא אחד משלושה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן: זה, מגדף ומבטל מילה.
המצווה בכל הספרים
