תקיא. שלא לכשף - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נשתדל בכל מעשה כישוף כלל, ועל זה נאמר
(דברים יח י) לא ימצא בך וגו' ומכשף.
ועניין הכישוף ידוע לכל דרך כלל, שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והדבק, מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו. ומהם שיכוונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועות ובחודשים מכוונין לאותן מלאכות, ומכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק כי הבל המה, ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכעורין אלו רק בעבודתו יתעלה, כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד.
ומהיות העניינים אלו רחוקים מאוד וכעורים לפניו ברוך הוא, ובהם ניצוץ מעניני עבודה זרה, הזהירנו על זה בלאו, וחייב סקילה כל העובר ומשתדל בזה אם הוא מזיד, וחטאת קבועה אם הוא שוגג.
וגם מחומר העניין הזהיר הכתוב בזה מבשאר עבירות על הבית דין שלא למחול לעובר על זה, וכמו שנאמר
(שמות כב, יז) מכשפה לא תחיה.
וכבר דברתי משורשי מצוה זו בלאו דמכשפה לא תחיה בסדר ואלה המשפטים
(מצוה סב).
במקומות בתלמוד בפזור, והעיקר בפרק שביעי מסנהדרין. וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף, כדי שידע להבחין במעשה הנעשה אם הוא מין ממיני הכישוף או אולי הוא מן הדברים הנעשים בכח הטבע ובצדדין המותרין, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה
(שבת סז, א) כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי.
וכבר דברתי על זה שם בלאו דמכשפה כפי כוחי. ודברים אלו צריכין עיון רב, כי הנה נמצא בגמרא מעשים שאם לא ידענו אותם מפיהם זכרונם לברכה היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה.
ומכל מקום אשר ישא נפשו לכנס בתחבולות אלו וידמה דבר לדבר מהדברים שהזכירו זכרונם לברכה הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם.
בזכרים ונקבות.
המצווה בכל הספרים
