תקטז. מצוה לשמוע אל נביא האמת - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהפך מצוה אחת מן המצות, או אפילו הרבה מהן לפי שעה - חוץ מעבודה זרה - שומעין לו, כי באמת אחר שהוא נביא אמת, כל כונותיו לטובה, וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא. ועל זה נאמר
(דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה’ אלהיך אליו תשמעון.
וכן אמרו בספרי: 'אליו תשמעון' - אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצות לפי שעה, שמע לו.
לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים, כאמתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבוא ממעין האמת. ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסולם גדול מאוד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא ה’ יזכה ויעלה בהר ה’ יתברך ויקום במקום קדשו
? אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך.
על כן צותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בעניינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נישא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו, כי המחלוקת עליו בשום דבר, הוא טעות גמור, וחסרון ידיעת האמת.
מבוארים בסוף סנהדרין
(פרק החנקין).
בכל זמן שימצא נביא בינינו. והעובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים, וכמו שכתוב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי וגו' אנכי אדרש מעמו.
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין
(פט, א) שלושה מיתתן בידי שמים, העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו, וכל זה במשמע הכתוב, שאמר "אשר לא ישמע" וגו'. ואמרו זכרונם לברכה: קרי ביה ''לא ישָמע'', וקרי ביה ''לא ישְמיע''.
המצווה בכל הספרים
