תקכב. שלא להסיג גבול - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נסיג גבול. והעניין הוא, שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיתכן למשקר שיאמר שארץ זולתו היא שלו. וכן אם שנה סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חברו ויאמר שלא שנהו ושהקרקע הוא שלו עד הגבול, על כל זה נאמר
(דברים יט יד) לא תסיג גבול רעך וגו'.
ואמרו בספרי לא תסיג גבול - והלא כבר נאמר לא תגזל. ומה תלמוד לומר לא תסיג
? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין. יכל אף בחוצה לארץ
? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל, בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ עובר בלאו אחד. נמצא העניין כן, המסיג גבול אפילו מלוא אצבע, אם בחזקה עשה, עבר על לא תגזול, ואם בסתר, עובר על לא תגנוב, וזה יהיה בחוצה לארץ. ובארץ ישראל עובר בשני לאוין.
בכל עניין גזל ידוע הוא, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ותועלת הכל הוא.
קצרים
[ח''מ סימן שעו].
והעובר על זה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו, מן הכלל הידוע לנו, שלאו הנתן לתשלומין אין לוקין עליו.
המצווה בכל הספרים
