תקנו. שלא לענוש האנוס בחטא - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנמנענו שלא לדון מי שהוא אנוס בחטא שיעשה, כלומר שאין לנו לענוש שום אדם בדבר שיעשה אותו על כרחו. ועל זה נאמר (דברים כב כו) ולנערה לא תעשה דבר וגו'.
וזהו לאו כולל כל מי שהוא אנוס בפעולה רעה שיעשה, שאין לנו לענוש אותו בה, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין "אנוס רחמנא פטרה", שנאמר ולנערה לא תעשה דבר.

שורש מצוה זו
ידוע לכל בן דעת, שאין ראוי לענוש שום בריה במה שהוא עושה בעל כרחו שלא בטובתו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שאפילו עבר אדם באונס על אחת משלוש עבירות שאדם חייב ליהרג עליהן ולא יעבור, אין בית דין ממיתין אותו עליהן, זולתי אם עבר ובא על הערוה, שבזו ממיתין עליה, שאין זה אונס, לפי שאין קושי אלא לדעת. אבל האשה שנבעלה באונס פטורה, ואפילו אם אחר שהתחיל האונס לאנסה אמרה הניחו לו פטורה, מפני שיצרה מתגבר עליה.
ויתר פרטיה, שם בסנהדרין.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
שאנו מחייבים שלא לענוש האנוס בשום עונש. והעובר על זה וענש האנוס עבר על לאו זה ונשא עונו, אבל אין בו מלקות, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה, כגון דין שצוה להלקותו או שצוה לענוש אותו בעניין אחר, שאין הדין עושה מעשה בדבר.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב, שאין זה הלאו מניעה, אבל הוא שלילות לפטור הנערה האנוסה, וזהו שאמרו בסנהדרין 'אנוס רחמנא פטרה', זה הלשון באמת ראיה שהוא פטור, לא אזהרה.

המצווה בכל הספרים