תקסב. שלא לדרוש שלומם במלחמה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו מהשלים עם עמון ומואב עד עולם.
והעניין הזה הוא שהאל צונו כשנצור על המדינות, שנשאל מהם השלום קודם המלחמה, וכמו שכתבתי בסדר שופטים במצות לקרוא שלום במלחמת הרשות
(מצוה תקכז), ובעמון ומואב נמנענו מהתנהג עמהם כמנהג זה, ועל זה נאמר
(דברים כג ז) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו', וכן אמרו בספרי מכלל שנאמר
(שם כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו'. יכול אף כאן
? תלמוד לומר לא תדרש שלומם.
מה שכתבתי במצוה הקודמת, מהיותם בני הנבלה עד שאין ראויים לשלום וטובה, אבל האכזריות עליהם שבח ומעלה, כמו שאמרנו
[הלכות מלכים פ''ו ה''ו].
כלולים בפשט הכתוב ובמה שהבאנו מלשון ספרי. ואיסור זה היה נוהג בזכרים שהם בני מלחמה בזמן שהיו ישראל על אדמתן, שהיו נלחמים עם עמון ומואב, שהם באיסור זה מהשלים עמהם, אבל
עכשו בזמן הזה אין בנו כוח להלחם, וגם האומות האלה כבר אבד שמם בבלבול סנחריב, כמו שזכרנו במצוה הקודמת.
המצווה בכל הספרים
