תקסג. שלא להרחיק אדומי דור שלישי מלבוא בקהל - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להרחיק זרע עשו אחר שיתגירו, כלומר, שלא נמנע מהתחתן עמהם, שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב, אלא מותרין הם אחר שני דורות.
ועל זה נאמר
(דברים כג ח) לא תתעב אדמי כי אחיך הוא וגו' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה’ ודור שלישי, הוא בן בנו של הגר. ואמרו זכרונם לברכה
(יבמות עח, א), שמצרית מעוברת שנתגירה בעודה מעוברת בנה הוא נקרא שני, אף על פי שהורתו בעוד שהאם מצרית.
נגלה, כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור עם זרע אדום ולא נרחיקם, בקל וחומר מבני עמון. לומר, עמון ומואב בשביל פעם אחת שלא קדמו אותנו בלחם ובמים הרחיקנו האל מהם, אדומיים ומצריים שצערו כל כך את ישראל על אחת כמה וכמה
? על כן באתנו האזהרה עליהם שלא להמנע מהתחתן בם, כי השעבודין ששעבדו הם בנו, גזרת ה’ היתה עלינו, ואין לנו לקבוע עליהם שנאה בלבבנו על כך, ואחינו ייקראו בהתגיירם ובואם לחסות תחת כנפי השכינה.
ובעמון ומואב טעם אחר יש על שנאתן, והוא עניין הנבלה הגדולה אשר מצאו את לבבם לעשות, הכל כמו שכתבתי למעלה בסמוך
(מצוה תקסא).
מה שאמרו זכרונם לברכה, מצרי שנשא מצרית ונתגירו בעודה מעוברת הולד נקרא שני, שנאמר בנים אשר יולדו להם וגו', הכתוב תלאן בלידה. וגר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני, גר מצרי שנשא עמונית הולד מצרי. זה הכלל, באומות לבדם הלך אחר הזכר, וכמו שמצאנו שנתיחסו בכתוב אחר הזכרים, שנאמר
(מלכים ב כ, יב) בלאדן בן בלאדן, נתגירו הלך אחר הפחות.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מיבמות ובסוף קדושין [א''ה סי' ד].
בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והסכים בדעתו, שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהצר לישראל או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאמה אחרת עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
המצווה בכל הספרים
