תקעח. שלא יאכל הפועל בשעת מלאכה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יאכל השכיר בשעת עבודתו מהדבר אשר יעבוד בו, אף על פי שהוא מותר לאכול ממנו שלא בשעת עבודה והוא בהליכתו מאומן לאומן, כשהוא עובד במחובר לקרקע לא הותר לאכול בשעת עבודה, ועל זה נאמר
(דברים כג כו) וחרמש לא תניף על קמת רעך. שאמרו זכרונם לברכה
(ב''מ פז, ב) חרמש, לרבות כל בעלי חרמש, ובשעת חרמש, כלומר עת הקציר לא תקצר לעצמך.
וכבר נודע שזה הכתוב בא בשכיר, ופירוש כי תבוא, כלומר, כי תבוא בשכרך לעשות עם בעל השדה, כדמתרגם אנקלוס ארי תתגר.
מתבאר גם כן במצות עשה שלו שבסדר זה
(מצוה תקעו). והעובר על זה בין איש בין אשה, בכל מקום ובכל זמן, והניף חרמש על קמת רעהו כעניין שפרשנו, עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו מן הטעם הנזכר במצוה הקודמת.
המצווה בכל הספרים
