מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



סט. שלא לקלל הדין - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא לקלל הדיינים, שנאמר (כב כז) אלהים לא תקלל, ופירושו דיינים. כמו (שם ח) אשר ירשיעון אלהים.
והוציאו הכתוב בלשון אלהים, כדי שיהא נכלל עם הלאו הזה לאו אחר, והוא לאו דברכת השם, כמו שאמרו זכרונם לברכה במכילתא ובספרי, אזהרה לברכת ה’ מדכתיב אלהים לא תקלל. ומה שכתוב במקום אחר (ויקרא כד טז) ונוקב שם ה’ מות יומת, זהו העונש. אבל האזהרה היא מכאן, כי לא יספיק לנו אזכרת העונש במצוה בלי אזהרה.

[אזהרה לפני עונש]
וזהו שאמרו רבותינו ז''ל (סנהדרין נד, א) תמיד: עונש שמענו, אזהרה מנין. והעניין הוא מפני כן שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר עושה דבר פלוני יענש בכך, היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה, ולא יבוא בזה כנגד חפץ ה’ ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו, או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו.

ואין הכונה על המצות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד, מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אומרם זכרונם לברכה (יומא פא, א) בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא לנו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.

משורשי המצוה
להסיר מעל הדיינין יראת הנדון וקללתו כדי שיוציאו הדין לאמיתו. ועוד הזהיר על זה גם כן במקום אחר בתורה. ועוד נמצא תועלת אחרת במצוה, כי בקללת הדיין תקלות רבות, כי המון העם בסכלותם שונאים אותו, ואם לא יזהירו על קללתו, אולי יקללוהו ויתעוררו מתוך כך לקום עליו, כמו שאמר החכם למלך על המון העם: "היזהר שלא יאמרו, שאם יאמרו - יעשו", ויהיה בזה רעה רבה, כי הוא במשפט יעמיד ארץ.

מדיני המצוה
בדיניין, מה שאמרו חיוב הלאו שאין אלא המקלל הדיין בשם משמות ה’ כגון יה או שדי ואלהים וכיוצא בהן, או בכנוי כגון חנון או קנא וכיוצא בהן. אבל בלא שם וכינוי, כגון ארור פלוני, או אל יהי ברוך, אין בו חיוב לאו אבל אסור הוא.
ומה שפרשו זכרונם לברכה גם כן בעניין זה שהחיוב (רמב''ם סנהדרין כו, ג) אינו במקללו בלשון הקודש דוקא, אלא אפילו בכל לשון, וכי צריך עדים והתראה בזה ככל חייבי לאוין.
ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין (פ''ו מהלכות סנהדדין)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וקילל הדיין בשם או בכינוי, לוקה שתי מלקיות, לפי שהוא ככל אחד מישראל הכשרים שהם בכלל איסור זה, וכמו שנכתוב בסדר קדושים תהיו (מצוה רלא), ואחד מפני שהוא דיין.

המצווה בכל הספרים