המצווה הקנ"ב ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו בסימני דגים
והם מפרשים בתורה באומרו:
"את זה תאכלו מכל אשר במים" (שם שם, ט).
ובפירוש אמרו בגמרא חולין:
שאוכל דג טמא עובר בעשה ולא תעשה.
כי ממה שאמר 'זה אכול' שומע אני שזולתו לא תאכל,
ולאו הבא מכלל עשה - עשה.
הנה נתבאר, שאמרו 'את זה תאכלו' - מצוות עשה.
והעניין באומרנו שהיא מצוות עשה הוא כמו שהזכרתי לך, שאנו נצטווינו לדון בסימנים אלו ונאמר: זה מותר לאוכלו וזה אינו מותר, כמו שבאר הכתוב ואמר: "והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה וגו'" (שם כ, כה) ולא תהא הבדלה אלא בסימנים.
לפיכך יהיה כל מין ומין מארבעת מיני הסימנים האלה מצווה בפני עצמה, כלומר: סימני בהמה וחיה, וסימני העוף, וסימני חגבים, וסימני דגים.
וכבר ביארנו לשונם, שקראו לכל אחד עשה לבדו.
וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו,
כלומר: סימני דגים, בפרק ג' ממסכת חולין.
קנה. מצות בדיקת סימני דגים - ספר החינוך
לבדוק בסימני דגים. כלומר שהרוצה לאכול מן הדגים שיבדוק תחילה בהן יפה הסימנין שנתנה התורה בהן, והן סנפיר וקשקשת, שנאמר
(ויקרא יא ט) את זה תאכלו מכל אשר במים וכו'.
כבר כתבנו במצוה הקודמת לזו
((מצוה קנג) ש
הרמב’’ן זכרונו לברכה לא יחשב במנין המצות בדיקת סימנין במנין שהתירה התורה, וכי האמת אתו בזה לפי הנראה לנו. ואף על פי שמצאנו בגמרא
(חולין סו ב) בפירוש בקצתן 'זו מצות עשה', הכונה בעניין לחייב במינים הטמאים בעשה ולא תעשה, עם הכלל הידוע לנו 'לאו הבא מכלל עשה - עשה'. וכמו שנכתוב גם כן בעזרת ה’ במצות הלואת הנכרי
(מצוה קעג), שחשבה
הרמב''ם זכרונו לברכה למצוה
(בסהמ''צ עשין קצח), ולא בא הכתוב לפי הדומה רק לחייב בעשה ולא תעשה בהלואת ישראל בריבית.
כתבתיו גם כן למעלה בסימני בהמה, והוא כלל לארבעת המינין.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(חולין נט א) שסנפיר הוא מה שבדג שהוא לו כעין כנפים שפורח בהן, וקשקשת היא אותה קלפה שעליו הדבוקה בכל גופו, ואף על פי שלא נמצא הקשקשת כי אם במקצת גופו, ואפילו אחת לבד, דיו וכשר.
ואמרו בתוספתא
(חולין פ''ג ה''ט) והוא שתהא תחת לחיו או תחת זנבו או תחת סנפיריו, אבל בשאר גופו, לא סגי לן בפחות משתים.
וכל שנמצא בו קשקשת אפילו אחת במקומות הנזכרים, אין צריך לבדוק אם יש לו סנפיר, כי בודאי יש לו, אבל כשימצא בו סנפיר, צריך לבדוק אם יש בו קשקשת, כי יש דגים טמאים הרבה שיש להם סנפיר. וכל דג שבטבעו יש לו קשקשים
(שם סו א) אף על פי שאין נעשין בו בעודו קטן עד שיגדיל, כגון הסלתנית והאפיין, הרי זה מותר, וכל שיש בו קשקשים בעודו בים, אף על פי שהוא משיר אותן בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס כספיס אפנסתים ואטונאס הנקרא בירט בלע''ז, הרי זה כשר, שלא תקפיד התורה רק במין בעל קשקשת וסנפיר, כי הוא הנאות אל טבע בני אדם, ומן הטעם שכתבנו באיסור המאכלות לפי הפשט.
ועובר עליה ולא בדק יפה, כגון שראה סימן אחד לבד בדג וסמך על האחר בלא בדיקה, אף על פי שנמצא אחר כן כשר, ביטל עשה זה.
מצווה קנו: מצוות עשה לבדוק בסימני דגים - ספר מצוות ה'
(עשה סט) מצוות עשה לבדוק סימני דגים לאכילה.
שנאמר: "את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'
ויקרא יא, ט.
מראי מקומות:
חולין דף ס"ה;
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קנ"ב,
(עשה
רמב"ן משיג בשורש ו'), מצוות לא תעשה קע"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ס"ב, לאוין קנ"ט;
שו"ע יורה דעה סימן פ"ג;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רי"א .
